סעיף 6 לתקנות מניעת זיהום הים (הטלת פסולת), התשמ״ד–1984, תנאים להתרת ההטלה.

(א)הוועדה לא תתיר הטלת פסולת לים אלא אם כן התקיימו כל אלה:

(1)לא קיימת, לדעת הוועדה, אפשרות עדיפה לטיפול או לסילוק יבשתי של הפסולת, ובכלל זה שימוש חוזר בפסולת;

(2)הוועדה בחנה אם קיימת טכניקה או שיטה אפשרית אחרת, לצמצום כמות הפסולת או מאפייניה במקור או למניעת הזיהום, ושקלה את הצורך לקבוע תנאים לעניין זה בשים לב לישימות הטכניקה או השיטה באופן שיביא לצמצום כמות הפסולת או למניעת הזיהום מהפסולת;

(3)היא אינה אסורה לפי הוראות הפרוטוקול; לעניין תקנה זו, לא יראו כל אחד מאלה כפסולת שהטלתה אסורה לפי הפרוטוקול:

(א)חומר חפור שמקורו בים;

(ב)משטחים ומבנים ימיים מעשה ידי אדם, ובלבד שאין בהם כדי לפגוע בסביבה הימית ושהוסר מהם כל חומר שעלול לגרום לזיהום ים;

(ג)חומרים גאולוגיים אינרטיים לא מזוהמים, שבשל תכונותיהם סביר להניח כי מרכיביהם הכימיים לא ישתחררו לסביבה הימית;

(ד)פסולת של דגים או של יצורים ימיים אחרים וכן פסולת אורגנית שמקורה בתהליכי עיבוד של דגים או של יצורים ימיים כאמור.

(ב)אין בהוראות תקנת משנה (א) כדי לגרוע מסמכות הוועדה להתיר, באופן חריג ואם סברה כי הדבר חיוני – הטלה לים של פסולת שאינה נמנית עם סוגי הפסולת המנויים בתקנת משנה (א)(3), שלא ניתן להטילה ביבשה בלא גרימת נזק חמור או סכנה חמורה לחיי אדם או לבטיחותם, והכול בהתאם להוראות האמנה או הפרוטוקול.

(ג)הוועדה לא תתיר –

(1)הטבעה לשם סילוק בים של כלי שיט או כלי טיס או כל חלק מהם, שאינה בגדר הוראות תקנה 6(א)(3)(ב);

(2)שריפת פסולת בים או פירוקה בחום בדרך אחרת; הוראה זו לא תחול על פעולה כאמור שהיא אגבית להפעלה הרגילה של כלי שיט או כלי טיס.