סעיף 121ב לתקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ״ב–1981, חובות יחידת נת״א.

(א)נודע ליחידת נת״א על כלי טיס מיורט במרחב אווירי שהיא אחראית למתן שירותי נת״א בו, תנקוט את הצעדים האלה, לפי הנסיבות:

(1)תנסה ליצור קשר דו־כיווני עם כלי הטיס המיורט בכל אמצעי זמין, כולל תדר חירום 121.5 מג״ה, אלא אם כן קשר כזה כבר קיים;

(2)תודיע לטייס של כלי הטיס המיורט על היירוט;

(3)תיצור קשר עם יחידת בקרת היירוט שלה קשר דו־כיווני עם כלי הטיס המיירט ותספק לה מידע זמין המצוי ברשותה בנוגע לכלי הטיס המיורט;

(4)תעביר הודעות בין כלי הטיס המיירט או יחידת בקרת היירוט לבין כלי הטיס המיורט, לפי הצורך;

(5)תנקוט את כל האמצעים כדי לשמור על בטיחות כלי הטיס המיורט, בתיאום עם יחידת בקרת היירוט;

(6)תעדכן את יחידות הנת״א המספקות שירותים במרחבי פיקוח תעופתיים סמוכים, אם נראה שכלי הטיס סטו מאותם מרחבי פיקוח תעופתיים סמוכים או אליהם.

(ב)נודע ליחידת נת״א על כלי טיס מיורט במרחב אווירי שבו היא אינה אחראית למתן שירותי נת״א, תנקוט את הצעדים האלה, לפי הנסיבות:

(1)תודיע ליחידת הנת״א הנותנת שירותי נת״א במרחב האווירי שבו מתרחש היירוט, על אירוע היירוט, תספק לה את כל המידע הזמין שיש ברשותה הנוגע לעניין שיכול לסייע בזיהוי כלי הטיס, ותבקש ממנה לנקוט את כל הפעולות הנדרשות כמפורט בתקנת משנה (א);

(2)תעביר הודעות בין כלי הטיס המיורט לבין יחידת הנת״א המתאימה, יחידת בקרת היירוט, או כלי הטיס המיירט.

(ג)בתקנה זו, ”יחידת בקרת היירוט“ – יחידת הפיקוח האווירי הצבאית שבמרחב האווירי שעליו היא מופקדת מתרחש אירוע היירוט.