סעיף 386א לתקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ״ב–1981, מינימת הפעלה בשדה תעופה.

(א)מבקש רישיון או מחזיק רישיון, לפי העניין, יכלול בספר העזר למבצעים שלו מינימת הפעלה לשדה תעופה לכל שדה תעופה שבו הוא מבקש להשתמש כשדה יעד או כשדה משנה, ובלבד שמינימת ההפעלה כאמור לא תפחת מזו שקבעה הרשות המוסמכת במדינת שדה התעופה, אלא באישור של אותה רשות מוסמכת.

(ב)מבקש רישיון או מחזיק רישיון, לפי העניין, יכלול בספר העזר למבצעים שלו שיטה לקביעת מינימת הפעלה לפי פסקת משנה (א), שבה הוא ייקח בחשבון את כל אלה לפחות:

(1)סוג המטוס, ביצועיו ואיפיוניו, וכל תנאי או מגבלה הכלולים בספר הטיסה;

(2)הרכב אנשי צוות האוויר, כשירותם וניסיונם;

(3)ממדי המסלולים שנבחרו לשימוש ומאפיניהם;

(4)התאמתם של מיתקני העזר לטיסה וביצועיהם;

(5)הציוד הקיים במטוס למטרת ניווט או שליטה על נתיב הטיסה בעת הגישה לנחיתה ותהליך ההליכה סביב;

(6)המכשולים באזורי הגישה וההליכה סביב והגובה הנקי ממכשולים לצורך תהליכי גישת המכשירים;

(7)האמצעים שבהם משתמשים כדי לקבוע תנאי מזג אוויר ולדווח עליהם;

(8)המכשולים באזורי הנסיקה (climb-out) ומקדמי המרחק ממכשולים נחוצים;

(8א)התנאים שנקבעו במפרטי ההפעלה;

(8ב)המינימה שקבעה מדינת שדה התעופה;

(9)בקביעת מינימת הפעלה לשדה משנה – תוספת לערכי בסיס הענן והראות.

(ג)שיטה לקביעת מינימת הפעלה לשדה תעופה כאמור בתקנת משנה (ב) טעונה אישור של המנהל מראש; המנהל רשאי לאשר שיטה החורגת מתקנה 112.