סעיף 389א לתקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ״ב–1981, נוהלי שיגור והפעלה לטיסה בנתיב מרוחק יותר מ־60 דקות משדה משנה בנתיב.

(א)מבקש רישיון או מחזיק רישיון, לפי העניין, המבקש לבצע טיסה בנתיב שבו יש נקודה המרוחקת יותר מ־60 דקות טיסה משדה משנה לנתיב בתנאי אטמוספרה סטנדרטית ובלא רוח במהירות כמפורט להלן, יוכיח להנחת דעתו של המנהל כי יש לו נהלים מתאימים לשיגור ולהפעלה של טיסות כאמור, כמפורט בתקנת משנה (ב):

(1)למטוס דו־מנועי המונע במנועי טורבינה – במהירות שיוט עם מנוע אחד לא פועל (One Engine Inoperative Speed), כמפורט בספר הטיסה שלו;

(2)למטוס בעל יותר משני מנועים המונע במנועי טורבינה – במהירות שיוט עם כל המנועים פועלים (All-Engine Operative Speed) כמפורט בספר הטיסה שלו.

(ב)אלה הנהלים הנדרשים לשיגור ולהפעלה של טיסות בנתיב שבו יש נקודה המרוחקת יותר מ־60 דקות טיסה משדה משנה לנתיב כאמור בתקנת משנה (א):

(1)זיהוי שדות משנה לטיסה בנתיב;

(2)הבטחת אספקת המידע העדכני ביותר לצוות האוויר כאמור בתקנה 511א, הן בשיגור והן במהלך הטיסה;

(3)שיטות להבטחת תקשורת בין המטוס ומרכז המשגרה של מחזיק הרישיון;

(4)יכולת ניטור התנאים לאורך נתיב הטיסה המתוכנן, לרבות שדות המשנה שזוהו כאמור בתקנה 511א, והעברת כל מידע העשוי להשפיע על בטיחות הטיסה, לצוות האוויר תוך כדי הטיסה;

(5)וידוא כי כל הנתיבים שנבחרו אינם חורגים ממגבלות מפרטי ההפעלה של מחזיק הרישיון;

(6)וידוא שמישות מערכות בבדיקה לפני הטיסה, לרבות מערכות הכלולות ברשימת הציוד המזערי;

(7)מיתקני תקשורת וניווט ויכולותיהם;

(8)דרישות דלק;

(9)זמינות מידע לחישוב ביצועים לשדות המשנה בנתיב שזוהו כאמור.