תקנות1971הנוסח המחייב הוא זה שפורסם ברשומות, והוא מופיע ברשימת הפרסומים.
סעיף 15 לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), תשל״א–1971, עובד שאין עיקר הכנסתו משכר או שיש לו הכנסה מפנסיה.
15. עובד שאין עיקר הכנסתו משכר או שיש לו הכנסה מפנסיה
תיקון: תשל״ד־2, תשל״ה, תשמ״א־8, תשמ״ה־2, תשמ״ז, תשנ״ה־5, תשנ״ט, תשס״א
(א) (1)מבוטח שהוא עובד וטרם מלאו לו 65 שנה בגבר ו־60 שנה באשה, אך אינו באותו זמן עובד עצמאי ולפחות 50% מהכנסתו אינם מהמקורות לפי סעיף 2(2) לפקודה, ישתלמו דמי ביטוח בשיעור החל על עובד מהכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודה ובשיעור החל על מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי מהכנסתו שאינה מהמקורות לפי סעיף 2(2) לפקודה, למעט מהכנסתו מפנסיה, ובלבד שהכנסתו הכוללת עולה על מחצית השכר הממוצע כמשמעותו בחוק.
(2)בתקנת משנה זו, ”ההכנסה הכוללת“ – ההכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודה והכנסה אחרת לפי המקורות האמורים בסעיף 2 לפקודה.
(ב)דמי הביטוח לפי תקנת משנה (א) ישולמו על ההפרש שבין הכנסת המבוטח מהמקורות לפי סעיף 2(2) לפקודה לבין ההכנסה המרבית הנקובה בפרט 4 של לוח י״א לחוק.
(ג)מבוטח כאמור בתקנת משנה (א) שיש לו גם הכנסה מפנסיה, ישולמו בעדו דמי ביטוח מהכנסתו מהפנסיה, לאחר שהכנסותיו כאמור בתקנת משנה (א) הובאו בחשבון, ובלבד שלא תובא בחשבון לענין זה הכנסה העולה על ההפרש שבין הכנסתו לפי תקנת משנה (א) ו־(ב) לבין ההכנסה המרבית הנקובה בפרט 1 בלוח י״א לחוק.
(ד)הוראות תקנה 14(ד) עד (ז) יחולו על מבוטח כאמור בתקנת משנה (א)(1) בשינויים המחוייבים.
(ה)לענין תקנה זו יראו כעובד את מי שמשתלמים לו דמי אבטלה לפי פרק ז׳ לחוק וכהכנסה לפי סעיף 2(2) לפקודה, את ההכנסה שלפיה חושבו דמי האבטלה המשתלמים כאמור.
הנוסח בעמוד הזה הותאם מהערך תקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), תשל״א–1971 בספר החוקים הפתוח של ויקיטקסט העברי, שנקרא ב-1 בנובמבר 2026, והוא משותף ברישיון CC BY-SA 4.0.