סעיף 24 לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), תשל״א–1971, בני־זוג העובדים באותו מפעל או עסק.

(א)מבוטחים בני־זוג, העוסקים שלא כעובדים במפעל או בעסק של שניהם, או של אחד מהם והכנסתם מעיסוקם במפעל או בעסק ממנה משתלמים דמי ביטוח לפי סעיף 345 לחוק (להלן – ההכנסה מהעסק) נקבעה על־פי שומה משותפת או שומת יחיד, או שומה של כל בן־זוג בנפרד כאשר אחד מהם עובד שכיר (להלן – שומה נפרדת), תחולק ההכנסה מהעסק לגבי שנת מס פלונית לפי שיעור החלוקה שעליה הצהירו למוסד בני־הזוג או אחד מהם, ובלבד –

(1)שההצהרה הוגשה עד 30 באפריל של אותה שנת מס, ובלבד ששיעורי החלוקה יהיו מעוגלים ל־10 האחוזים הקרובים;

(2)שהיא הוגשה לפני קרות המקרה המזכה לגמלה;

(3)שעל אף האמור בהצהרה –

(א)אם השומה היא משותפת או שומת יחיד – לא תיחשב הכנסת אחד מהם מהעסק בשיעור הפחות מ־33% ההכנסה מהעסק;

(ב)(נמחקה);

(3א)שההכנסה של כל בן זוג שתבוא בחשבון לענין תשלום דמי הביטוח לא תעלה על ההכנסה המרבית האמורה בפרט 2 בלוח י״א לחוק;

(4)(פקעה).

(ב)בכפוף לתקנת משנה (א), אם הגישו בני־הזוג או אחד מהם הצהרה כאמור, ישלמו דמי ביטוח לפי שיעור החלוקה שבהצהרה לגבי אותה שנת מס וכל שנת מס שלאחריה, זולת אם הצהירו אחרת באחת השנים הבאות.

(ג)לא הוגשה הצהרה תוך המועד האמור בתקנת משנה (א) או נחלקו הצהרות בני־הזוג, תחושב ההכנסה מהעסק כך שלכל אחד מבני הזוג תשויך מחצית מההכנסה מהעסק.

(ד)על אף האמור במקום אחר בתקנה זו, אם היה אחד מבני־הזוג כאמור זכאי לקצבת זקנה, ימשיכו בני־הזוג לשלם את דמי הביטוח באותו שיעור חלוקה של ההכנסה מהעסק שלפיו חושבו דמי הביטוח לשנה בה נוצרה הזכאות לקצבת זקנה.

(ה)נוצרה זכאות לקצבת זקנה עקב חישוב ההכנסה מהעסק לפי תקנה 12ה לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), תשי״ח–1957, כפי שהיתה בתוקף עד ליום י״ב בניסן תשכ״ט (31 במרס 1969) – ימשיכו לחשב את הכנסות בני־הזוג מהעסק לפי אותה תקנה.