סעיף 10 לחוק מס הכנסה (מיסוי בתנאי אינפלציה), התשמ״ב–1982, הוראות לגבי מוסד כספי.

נישום זכאי שהוא מוסד כספי יחולו לגביו הוראות אלה:

(1)נקבעה לגביו שיטת חיוב במס לגבי ריבית על מילוות מועדפים שאינם מילוות חובה, שלא על בסיס צבירה, יפחית מההון העצמי שלו סכום השווה ליתרת ההכנסה מריבית שנצברה עד תום שנת המס הקודמת ולא נכללה בהכנסה החייבת במס עד המועד האמור;

(2)נקבעה לגביו שיטה לפריסה וחיוב במס של הכנסות ממילוות חובה (להלן בסעיף זה – שיטת החיוב), יופחת מסכום הנכסים המוגנים שהם מילוות חובה, כפי שהוא רשום במאזן לתום שנת המס הקודמת, סכום השווה להכנסה ממילוות חובה שטרם נפדו עד תום שנת המס הקודמת אשר נכללה בהכנסתו החייבת בשנות המס שעד לתום שנת המס הקודמת;

(3)בפדיון מילווה חובה שהריווח עליו מתחייב במס על פי שיטת החיוב שנקבעה, יחולו לגבי סכום הריווח האמור שעליו דיווח הנישום, הוראות אלה:

(א)יופחת ממנו סכום השווה לחלק הריווח שנצבר מהיום הקובע ועד הפדיון;

(ב)ייווסף אליו סכום השווה להכנסה שמקורה במילווה שנפדה ואשר הופחת על פי פסקה (2) מסכום המילווה שנכלל בנכסים המוגנים, כשהוא מוכפל בשיעור עליית המדד בתקופה שמתחילת שנת המס שבה הופחת לראשונה ועד הפדיון;

(4)הוראות סעיף 19 לא יחולו על הלוואות שנתן המוסד הכספי במהלך הרגיל של עסקו, למעט הלוואות שנתן לחברה שבשליטתו או לאדם שמחוץ לישראל; לענין זה, ”שליטה“ – 25% לפחות מכוח הצבעה או מהזכות לרווחים, גם אם היא מתקיימת רק באחד מימות השנה;

(5)ניירות ערך סחירים בלתי מוגנים שהיו ברשותו של המוסד הכספי לפני יום 1 באפריל 1982, יחולו לגביהם הוראות סעיף 20 למעט סעיף קטן (ה) שבו וכן הוראות אלה:

(א)בשנת המס 1982 יכלול המוסד הכספי בהכנסתו החייבת את סכום ההפרש שבין הערך כפי שהוא רשום במאזן לתום שנת המס 1981 של איגרות החוב שאינן מילוות חובה, ושל כל נייר ערך אחר שההכנסה ממנו מדווחת על בסיס צבירה, או של העלות שלהן אם נרכשו לאחר תום שנת המס האמורה ולא נמכרו לפני יום 1 באפריל 1982, לבין הערך הריאלי שלהם ביום 31 במרס 1982; לענין זה, ”ערך ריאלי“ – ערך העלות בתוספת ריבית שנצברה עד יום 31 במרס 1982;

(ב)מימש המוסד הכספי אגרות חוב שאינן מילוות חובה, או נייר ערך אחר שההכנסה ממנו מדווחת על בסיס צבירה, אחרי יום 31 במרס 1982, יכלול בהכנסתו החייבת בשנת המס שבה היה המימוש את סכום ההפרש שבין ערכם הריאלי ביום 31 במרס 1982 לבין ערכם לפי מחירי הבורסה ביום האמור; לענין זה, ”ערך ריאלי“ – כמשמעותו בפסקת משנה (א);

(ג)מימש המוסד הכספי מניות או ניירות ערך אחרים שההכנסה מהם מדווחת בזמן המימוש או תעודות השתתפות כמשמעותן בחוק השקעות משותפות, יכלול בהכנסתו החייבת את סכום ההפרש שבין ההכנסה הכוללת שהופקה מעסקת המימוש לבין הסכום שחוייב במס לגביהם בשל שינוי הערך כאמור בסעיף 20(א);

(ד)ההפרש המתווסף להכנסה החייבת לפי פסקה זו יכול שיהיה חיובי ויכול שיהיה שלילי;

(ה)מההון העצמי לתחילת כל שנת מס החל משנת המס 1983 יופחת סכום המס שהיה חל על הריווח שהיה נקבע במכירת ניירות ערך נסחרים בלתי מוגנים שהיו ברשות המוסד הכספי ביום 31 במרס 1982 וטרם מומשו עד תום שנת המס הקודמת, אילו נמכרו במחירי הבורסה ביום 31 במרס 1982;

(6)מוסד כספי כמשמעותו בפסקה (א) להגדרת מוסד כספי, שהיה לו תיסוף הון בשנת מס פלונית, יראו את יתרת הסכום המוסף לאחר שהופחת ממנו סכום הניכוי המועבר לענין קביעת הכנסתו החייבת, כהכנסה מעסק;

(7)מוסד כספי שמכר נכס מוגן שהריווח ממכירתו הוא הכנסה בידו לפי סעיף 2(1) לפקודה, יפחית מהריווח סכום השווה לעלות הנכס ובנכס בר־פחת סכום כאמור פחות סכומי הפחת שהותרו בניכוי, והכל כפול בשיעור עליית המדד בתקופה שמן היום הקובע או מיום הרכישה של הנכס, לפי המאוחר, עד תום החודש שבו נמכר, ובמכירת מקרקעין – עד תום שנת המס, ובלבד שהסכום שיופחת לא יעלה על סכום הריווח; סכום שהופחת כאמור יראוהו כסכום אינפלציוני ויהיה חייב במס בשיעור של 10%;

(8)האמור בסעיף זה אין בו כדי לשנות את הדין החל על החיוב במס של מוסד כספי בשל ריווח ממכירת מקרקעין ובשל ריווח שנצבר מניירות ערך אלה:

(א)מילוות חובה;

(ב)איגרות חוב נסחרות בבורסה אשר ההשקעה בהן ניתנת להפחתה מחובת הנזילות על תכניות חסכון, על פי הוראות בנק ישראל (נכסים נזילים), התשל״א–1971;

(ג)איגרות חוב שאינן נסחרות בבורסה ואינן מילוות חובה;

(ד)מניות שליטה כאמור בסעיף 20(ג);

(9)לענין סעיף זה, בכל מקום שבו מדובר בהכנסה שהדיווח עליה הוא בזמן המימוש או בהכנסה המדווחת על בסיס צבירה – הכוונה לדיווח כאמור שהיו נוהגים על פיו אילולא הוראות חוק זה;

(10)מהכנסתו המתואמת של מוסד כספי לענין סעיפים 3 ו־6 יופחתו הסכומים המפורטים להלן שהוצאו בשנת המס, ואשר אינם מותרים בניכוי, כשהם מוכפלים ב־100 ומחולקים ב־35:

(א)סכומי ריבית על גרעונות בנזילות שנקבעו מכוח הסמכות על פי סעיף 51 לחוק בנק ישראל, התשי״ד–1954 (להלן – חוק בנק ישראל);

(ב)סכומי קנס על חריגה מתקרות האשראי שהוטלו מכוח הסמכות על פי סעיף 53 לחוק בנק ישראל;

(ג)סכומים ששולמו בשל חריגות כאמור בצו הבנקאות (ערבויות והתחייבויות אחרות על חשבון לקוחות), התשל״ה–1975.