סעיף 10 לתקנות הטיס (רשיונות לעובדי טיס), התשמ״א–1981, אישור רשיון או הגדר מאת מדינה חברה.

(א)רשיון או הגדר שניתנו מאת מדינה חברה, רשאית רשות הרישוי לאשרם אישור מלא או אישור חלקי בלבד, או לא לאשרם, הכל כמפורט בתקנה זו.

(ב)רשיון או הגדר שניתנו מאת מדינה חברה לא יאושרו אלא אם מבקש האישור:

(1)הוכיח ידע מקצועי בדיני התעופה האזרחית בישראל, בהפעלת כלי טיס ובכלליה, לרבות הנהלים והנוהגים הקשורים בפיקוח על תנועה אוירית ובנהלי חירום, הכל כפי שהורה המנהל;

(2)הוכיח כושר ביצוע כפי שהורה המנהל;

(3)מחזיק בתעודה רפואית תקפה, למעט אם הוא מבקש אישור רישיון לגבי רישיון עובד טיס שתעודה רפואית אינה תנאי לקבלתו לפי החוק;

(4)עונה על הוראות תקנה 12;

(5)מדבר ומבין את הלשון העברית או את הלשון האנגלית הטכנית המקובלת בתעופה;

(5א)מחזיק רשיון אלחוטאי רדיו טלפון מוגבל שהוצא בישראל, למעט אם הוא מבקש אישור רישיון לגבי רישיון עובד טיס שרישיון אלחוטאי רדיו טלפון אינו תנאי לקבלתו לפי החוק;

(6)היתה הבקשה לרשיון טייס מסחרי – הוכיח נסיון של לפחות מאתיים וחמישים שעות זמן טיסה, ומהן לפחות שלושים שעות בשנה האחרונה שקדמה להגשת הבקשה, או במקום הוכחת שלושים השעות כאמור המציא אישור ממדריך טיס שהמבקש נמצא על ידו כשר וראוי להוכיח כושר ביצוע כאמור בפיסקה (2).

(ג) (1)מחזיק ברשיון טייס פרטי ובו הגדר מכשירים שניתן מאת מדינה חברה אשר עמד בדרישות תקנת משנה (ב) – יאושר רשיונו ללא הגדר המכשירים;

(2)מחזיק ברשיון טייס מסחרי או ברשיון טייס תובלה בנתיבי אויר שניתן מאת מדינה חברה אשר עמד בדרישות תקנת משנה (ב) – יאושר רשיונו כאילו היה רשיון טייס מסחרי בלבד ללא הגדר מכשירים או הגדר הדרכה;

(3)על אף האמור בפיסקאות (1) ו־(2), יאושר הגדר מכשירים ברשיון אם עבר המבקש בהצלחה מבחן עיוני בדיני התעופה האזרחית והוראות הרשות כאמור בתקנה 187(1).

(ד)אישור רשות הרישוי של רשיון או הגדר שניתנו מאת מדינה חברה יהא בכתב, יוצמד לרשיון, ותקופת תוקפו לא תעלה על תקופת תוקפו של הרשיון שניתן מאת המדינה החברה.

(ה)רשות הרישוי רשאית שלא להכיר ברשיון או בהגדר שניתנו מאת מדינה חברה לאדם המחזיק ברשיון עובד טיס שניתן בישראל.