סעיף 27 לתקנות הטוענים הרבניים, התשס״א–2001, השעייה זמנית.

(א)הוגשה קובלנה נגד טוען רבני, בפני בית הדין המשמעתי, יהיה בית הדין המשמעתי מוסמך להשעותו זמנית מלהופיע לפני בתי הדין, עד לתום ההליכים המשמעתיים, אם הוא סבור שבנסיבות הענין אין הטוען הרבני ראוי להופיע לפני בתי הדין הרבניים, ובלבד שניתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו.

(ב)טוען רבני שהורשע בבית משפט או בבית דין צבאי בשל עבירה פלילית, רשאי בית הדין המשמעתי, אם ראה שמפאת חומרתה או נסיבותיה מן הראוי לעשות כן, להשעותו זמנית מלהופיע לפני בתי הדין, עד להכרעה סופית בבקשת המנהל לפי תקנה 25(א); לא הוגשה בקשה כאמור בתוך 30 ימים מהיום שפסק הדין נעשה סופי, או בוטלה ההרשעה, בטלה ההשעיה הזמנית.

(ג)טוען רבני שהוגש נגדו כתב אישום בבית משפט או בבית דין צבאי בשל עבירה פלילית, רשאי בית הדין המשמעתי, אם ראה שמפאת חומרת העבירה המיוחסת לטוען רבני או נסיבותיה ראוי לעשות כן, להשעותו זמנית מלהופיע לפני בתי הדין, עד להכרעת דינו בבית המשפט או בבית הדין הצבאי.

(ד)לא תינתן החלטה בדבר השעיה זמנית של הטוען הרבני, אלא אם כן ניתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו בפני בית הדין המשמעתי.

(ה)החליט בית הדין המשמעתי להשעות את הטוען הרבני כאמור, יהיה הטוען הרבני רשאי להגיש בקשה לבית הדין המשמעתי לעיון חוזר.

(ו)טוען רבני יוכל לערער על החלטת בית הדין המשמעתי שלא לבטל את ההשעיה, לפני בית הדין הגדול לערעורים, בתוך ארבעה עשר ימים מיום שהודע לו על ההחלטה.