Regulations2001The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 27 of תקנות הטוענים הרבניים, התשס״א–2001, השעייה זמנית.
27. השעייה זמנית
(א)הוגשה קובלנה נגד טוען רבני, בפני בית הדין המשמעתי, יהיה בית הדין המשמעתי מוסמך להשעותו זמנית מלהופיע לפני בתי הדין, עד לתום ההליכים המשמעתיים, אם הוא סבור שבנסיבות הענין אין הטוען הרבני ראוי להופיע לפני בתי הדין הרבניים, ובלבד שניתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו.
(ב)טוען רבני שהורשע בבית משפט או בבית דין צבאי בשל עבירה פלילית, רשאי בית הדין המשמעתי, אם ראה שמפאת חומרתה או נסיבותיה מן הראוי לעשות כן, להשעותו זמנית מלהופיע לפני בתי הדין, עד להכרעה סופית בבקשת המנהל לפי תקנה 25(א); לא הוגשה בקשה כאמור בתוך 30 ימים מהיום שפסק הדין נעשה סופי, או בוטלה ההרשעה, בטלה ההשעיה הזמנית.
(ג)טוען רבני שהוגש נגדו כתב אישום בבית משפט או בבית דין צבאי בשל עבירה פלילית, רשאי בית הדין המשמעתי, אם ראה שמפאת חומרת העבירה המיוחסת לטוען רבני או נסיבותיה ראוי לעשות כן, להשעותו זמנית מלהופיע לפני בתי הדין, עד להכרעת דינו בבית המשפט או בבית הדין הצבאי.
(ד)לא תינתן החלטה בדבר השעיה זמנית של הטוען הרבני, אלא אם כן ניתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו בפני בית הדין המשמעתי.
(ה)החליט בית הדין המשמעתי להשעות את הטוען הרבני כאמור, יהיה הטוען הרבני רשאי להגיש בקשה לבית הדין המשמעתי לעיון חוזר.
(ו)טוען רבני יוכל לערער על החלטת בית הדין המשמעתי שלא לבטל את ההשעיה, לפני בית הדין הגדול לערעורים, בתוך ארבעה עשר ימים מיום שהודע לו על ההחלטה.
The text on this page is adapted from the entry תקנות הטוענים הרבניים, התשס״א–2001 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.