סעיף 1 לתקנות הגז (בטיחות ורישוי) (רישוי ספקי גפ״מ), התשע״ט–2018, הגדרות.

בתקנות אלה –

”אירוע גפ״מ“ – דליפה לא מבוקרת של גפ״מ ממיתקן גז או ממכלית גז, וכן שריפה של מיתקן או התמוטטות של מבנה על המיתקן;

”גפ״מ“ – גז פחמימני מעובה;

”גפ״מ תחבורה“ – גפ״מ המיועד לשימוש כלי רכב;

”היתר להפעלת מיתקן“ – היתר שנתן המנהל להפעלת מיתקן גז לפי סעיף 4 לחוק;

”מכל מיטלטל“ – כלי קיבול מיטלטל המיועד לאחסון גפ״מ, אשר תקן ישראלי 70 חל עליו;

”מכל נייח“ – כלי קיבול המיועד לאחסון גפ״מ, אשר תקן ישראלי 158 חל עליו;

”מכל שלא למילוי חוזר“ – כלי קיבול מיטלטל המיועד לאחסון גפ״מ, אשר תקן ישראלי ת״י 844 חל עליו;

”מכלית“ – רכב מסחרי הרשאי לפי רישיונו להוביל גפ״מ, למעט רכב המשמש להובלת מכלים מיטלטלים או מכלים שלא למילוי חוזר;

”המנהל“ – מי שמונה לפי סעיף 3(א) לחוק למנהל לענייני גז פחמימני מעובה;

”מערכת גז מרכזית“ – מערכת להספקת גז, שבאמצעותה מסופק גז לשני צרכני גז ביתי או יותר;

”מתכנן גפ״מ“, ”מתכנן גפ״מ בכיר“, ”מתקין גפ״מ רמה 1“, ”מתקין גפ״מ רמה 2“ – כמשמעותם בתקנות הגז (בטיחות ורישוי) (רישוי העוסקים בעבודות גפ״מ), התשס״ו–2006;

”מתקין גפ״מ“ – מתקין גפ״מ רמה 1 או מתקין גפ״מ רמה 2;

”פקודת התעבורה“ – פקודת התעבורה;

”צרכן גז ביתי“ – צרכן גז הרוכש גז לצריכה ביתית;

”רכב“ – רכב מסחרי הרשאי לפי רישיונו להוביל גפ״מ ומשמש להובלת מכלים מיטלטלים או מכלים שלא למילוי חוזר;

”רכב מנועי“ ו”רכב מסחרי“ – כהגדרתם בפקודת התעבורה;

”תחנת תדלוק“ – אתר שבו מוכרים או מספקים גפ״מ בדרך של תדלוק לרכב מנועי;

”תקן“ – אחד מאלה לפי העניין וכתוקפו מזמן לזמן לפי חוק התקנים, התשי״ג–1953, שעותק שלו מופקד לעיון הציבור במשרדי מכון התקנים הישראלי:

(1)תקן ישראלי 70 – ”מכלים למילוי חוזר לגזים פחמימניים מעובים (גפ״מ)“;

(2)תקן ישראלי 158 – ”מיתקנים לגזים פחמימניים מעובים (גפ״מ)“ על חלקיו;

(3)תקן ישראלי 844 – ”מכלים שלא למילוי חוזר, לגז פחמימני מעובה (גפ״מ)“;

”תקנות שירותי הובלה“ – תקנות שירותי הובלה, התשס״א–2001.