סעיף 10 לתקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), תשל״ג–1973, פטורים מחובת התמחות.

(א)המנהל רשאי לאשר לרופאים דלקמן לפי בקשתם תואר ללא התמחות בישראל:

(1)(נמחקה);

(2)למי שהמועצה סמכה ידיה על הדרכתו ופיקוחו לצורך התמחות מועמדים בענף רפואי, שלדעת המנהל אין די בעלי תואר לאותו ענף לשם הדרכת מועמדים בו, באותו ענף;

(3)למי שאושר לו התואר או תואר דומה מחוץ לישראל, אם המועצה ממליצה על כך ובתנאים שקבעה, לרבות הצורך בעמידה בבחינות.

(ב)המנהל רשאי, בהמלצת המועצה, להכיר בעבודה שנעשתה לצורך התמחות כולה או חלקה מחוץ לישראל, כבאה במקום התמחות או חלק ממנה, ללא תנאים או בתנאים, לרבות דרישה לעמוד בבחינות שלב א׳, שלב ב׳ או שניהם; הכיר המנהל בחלק מהעבודה כאמור – תקוצר תקופת ההתמחות הנדרשת בהתאם לכך, אולם תחילתה של תקופת ההתמחות לענין תקנות אלה היא ביום שבו התחיל המתמחה בהתמחות או בהשלמת יתרת תקופת ההתמחות במוסד מוכר.

(ג)לא יהיה חייב בהתמחות במדע יסוד –

(1)בוגר באחד ממדעי היסוד;

(2)מועמד לתואר באחד מאלה: בריאות הציבור, רפואה משפטית, רפואה תעסוקתית, רפואת המשפחה, מיקרוביולוגיה קלינית, ביוכימיה קלינית;

(3)מי שעשה מחקר קליני שהמועצה אישרה מראש את נושאו ותכנו וביצועו, להנחת דעתה, במשך תקופה של חצי שנה לפחות; המחקר הקליני יבוצע בעבודה מלאה וברציפות אלא אם כן אישרה המועצה שלתועלת המחקר יהיה לפצלו לשתי תקופות;

(4)מי שאושרה לו התמחות במדעי יסוד בתוך מסלול התמחות קודם.