סעיף 2 לתקנות שירות ביטחון (התנדבות לצורך קבלת טיפול רפואי), התשס״א–2001, טיפול רפואי.

(א)לצורך ביצוע סעיף 17א לחוק, יראו יוצא צבא בשירות סדיר כמי שבמהלך טיפול רפואי בו נמצא בלתי כשר לשירות, אם מתקיים לגביו אחד מאלה:

(1)הוא עדיין מאושפז בשל המצב הרפואי, שבגללו ועדה רפואית מצאה אותו בלתי כשר לשירות;

(2)הרופא המוסמך הורה לנתח אותו בדחיפות, לאור המצב הרפואי שבגללו מצאה אותו ועדה רפואית בלתי כשר לשירות;

(3)ועדה רפואית מצאה אותו בלתי כשר לשירות עקב מחלה ממארת;

(4)במועד שבו ועדה רפואית מצאה שהחייל בלתי כשר לשירות, קבע הרופא המוסמך, כי הוא זקוק, לעתים תכופות, לטיפול רפואי, שלא באשפוז בבית חולים, וכל עוד הוא נזקק לטיפול זה לעתים תכופות;

(5)הרופא המוסמך קבע כי קיימות נסיבות מיוחדות ביותר, כגון: אישיות, משפחתיות, כלכליות או רפואיות, המצדיקות לאשר התנדבות החייל לפי סעיף 17א לחוק, אף אם לא נתקיימו בענינו התנאים המפורטים בפסקאות (1) עד (4).

(ב)החליט הרופא המוסמך, כי החייל אינו זקוק עוד לטיפול רפואי, כמפורט בתקנת משנה (א), תסתיים התנדבות החייל בדרך שתיקבע בפקודות הצבא.