תקנות1949הנוסח המחייב הוא זה שפורסם ברשומות, והוא מופיע ברשימת הפרסומים.
סעיף 11 לתקנות־שעת־חירום (אזורי בטחון), תש״ט–1949, טענת תושב קבוע.
הנוסח הזה אינו עוד בתוקף.
המקור אומר: תקנות־שעת־חירום (אזורי בטחון), תש״ט–1949 פקעו ביום כ״ו בטבת תשל״ג (31 בדצמבר 1972).
11. טענת תושב קבוע
תיקון: תש״ט־2, תשכ״א, תשכ״ב
(א)היתה רשות מוסמכת סבורה שאדם (מסויים) הנמצא באזור בטחון אינו תושב קבוע, ואותו אדם טוען שהוא תושב קבוע, רשאי הוא להביא את טענתו בפני ועדת ערעור.
(ב)הטענה תוגש בכתב לידי הרשות המוסמכת שתעבירה מיד לועדת הערעור.
(ג)הועדה תפסוק, תוך שנים עשר יום מיום הגשת הטענה, אם אותו אדם הוא תושב קבוע או לא. החלטת הועדה תהיה סופית.
(ד)פסקה הועדה שאותו אדם הוא תושב קבוע, יראו אותו כאילו ביום הגשת הטענה ניתן לו צו יציאה והוא ערער על הצו לפי תקנה 10; והועדה תחליט, באותו דיון, אם לאשר את צו היציאה, או לאשרו בתנאים מסויימים, או לבטלו. החלטת הועדה תהיה סופית.
(ה)הגשת טענה לפי תקנה זו לא תמנע את הרשות המוסמכת מלנהוג בטוען כבמי שאינו תושב קבוע; והחלטת ועדת הערעור שהטוען הוא תושב קבוע לא תפגע בתקפה של כל פעולה שנעשתה לגבי הטוען לפני יום ההחלטה, אם הפעולה היתה בת תוקף אילו הטוען לא היה תושב קבוע.
הנוסח בעמוד הזה הותאם מהערך תקנות־שעת־חירום (אזורי בטחון), תש״ט–1949 בספר החוקים הפתוח של ויקיטקסט העברי, שנקרא ב-1 בנובמבר 2026, והוא משותף ברישיון CC BY-SA 4.0.