סעיף 4 לחוק מס עזבון, תש״ט–1949, הנושא לשומת השווי.

(א)שוויים של נכסי עזבון ייקבע על־ידי שומת כל נכס שבעזבון וצירוף שוויים של כל הנכסים בניכוי סכומים אלה:

(1)הוצאות שהוצאו בשל הלווייתו של הנפטר, קבורתו, הקמת מצבה על קברו וכן הוצאה סבירה, להנחת דעתו של המנהל, שהוצאה לאמירת תפילות או קיום פולחן דתי לפי הדת או הנוהג של הנפטר;

(2)חובות והתחייבויות שהיו על הנפטר בשעת פטירתו ולא נתבטלו עקב הפטירה – לרבות כתובה ולמעט מזונות מן העזבון;

(3)אגרת רישום ששולמה בעד רישום נכסי עזבון בלשכת רישום מקרקעין על שם האדם שקיבל אותם כאמור בסעיף 3(א)(3);

(4)הוצאות להנהלת העזבון שאושרו על־ידי בית המשפט וכן הוצאות כאמור שהוצאו תוך שנה אחת מיום מינוי מנהל עזבון וסבירותם הוכחה להנחת דעתו של המנהל, לאחר ניכוי הכנסות העזבון; המנהל רשאי להאריך את התקופה האמורה אם ראה סיבה סבירה לכך.

(ב)חובות והתחייבויות כאמור בסעיף קטן (א)(2) שהיו על נפטר שאינו תושב כלפי בני אדם שאינם תושבים – אין לנכותם מנכסי העזבון, אלא אם היו הנכסים משועבדים להם; ואם הוכח שנכסי הנפטר מחוץ לישראל אינם מספיקים לכיסוי החובות וההתחייבויות, יותר הניכוי מנכסי העזבון בשיעור הדרוש לסילוק היתרה.

(ג)נכסי עזבון הנמצאים מחוץ לישראל ויש איסור או הגבלה על הוצאתם או על העברת תמורתם, מהארץ בה הם נמצאים, לא יובאו בחשבון בקביעת שווי העזבון עד להסרת האיסור או ההגבלה האמורים.