חוק1955הנוסח המחייב הוא זה שפורסם ברשומות, והוא מופיע ברשימת הפרסומים.
סעיף 240 לחוק השיפוט הצבאי, תשט״ו–1955, הארכת מעצר בידי בית דין צבאי מחוזי.
הסעיף הזה נמצא תחת חלק ה׳ – הליכי שפיטה / פרק ראשון: הליכים לפני המשפט / סימן א׳ – תלונה, מעצר וחיפוש
240. הארכת מעצר בידי בית דין צבאי מחוזי
תיקון: תשמ״ב־3, תשנ״ו־6, ק״ת תש״ף, ק״ת תש״ף־2, ק״ת תש״ף־4, ק״ת תש״ף־5, תש״ף, תש״ף־2, ק״ת תש״ף־6, תש״ף־3, ק״ת תש״ף־7, תש״ף־5
(א)הוגשה לבית דין צבאי מחוזי בקשה להארכת מעצר בהתאם לסעיף 237ב, ידון בה שופט צבאי־משפטאי אחד, והוא רשאי להאריך את המעצר לתקופות נוספות, ובלבד שתקופת המעצר הכוללת לא תעלה על שלושים ימים.
(א1)(פקע).
(א2)(פקע).
(ב)הדיון בבקשה ייערך בנוכחות העצור, ואם יש לו סניגור – גם בנוכחות סניגורו; אולם אם שוכנע השופט, על סמך חוות דעת של רופא פסיכיאטרי, שאי אפשר לקיים את הדיון בנוכחות העצור א שנוכחותו תזיק לבריאות נפשו, רשאי הוא לדון בבקשה לא בנוכחות העצור, ובלבד שיהא סניגורו נוכח, ואם אין לו סניגור – יורה השופט למנות לו סניגור צבאי.
(ג)החליט השופט לא להאריך את המעצר, והתובע הצבאי או השוטר הצבאי הודיע, במעמד מתן ההחלטה, על רצונו לערער עליה לפי סעיף קטן (ד), רשאי השופט לצוות על השהיית שחרורו של העצור לתקופה שלא תעלה על ארבעים ושמונה שעות; לענין זה לא יבואו שבתות ומועדים במנין השעות.
(ד)העצור והתובע הצבאי או השוטר הצבאי רשאים לערער על החלטה לפי סעיף קטן (א) לפני בית הדין הצבאי לערעורים שידון בערעור בשופט צבאי־משפטאי אחד.
הנוסח בעמוד הזה הותאם מהערך חוק השיפוט הצבאי, תשט״ו–1955 בספר החוקים הפתוח של ויקיטקסט העברי, שנקרא ב-1 בנובמבר 2026, והוא משותף ברישיון CC BY-SA 4.0.