סעיף 30 לתקנות בתי הסוהר, תשל״ח–1978, מניעת ביקורים.

(א)אדם שהיה אסיר פלילי לא יבקר אסיר בבית סוהר אלא באישור הנציב, מנהל בית הסוהר או סגנו.

(א1)תקנת משנה (א) תחול גם על מי שריצה מאסר בעבודות שירות.

(ב)מנהל בית הסוהר רשאי לאסור, בהחלטה מנומקת ובכתב, את כניסתו של מבקר לבית הסוהר, להגבילה בתנאים או להפסיק ביקור או פגישה עם אסיר, אם יש לו יסוד סביר לחשוד שביקורו של אותו אדם יגרום לפגיעה בבטחון המדינה, בבטחון הציבור או בסדר הטוב והמשמעת של בית הסוהר.

(ג)הנציב רשאי להורות על מניעת ביקורים אצל אסיר, לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים, אם יש לו יסוד סביר לחשוד כי האסיר עלול לנצל ביקורים לשם פעילות, שמטרתה פגיעה בבטחון המדינה או בביטחון הציבור.

(ד)שוכנע הנציב כי עדיין קיימת עילה למניעת ביקורים כאמור בתקנת משנה (ג), רשאי הוא לחזור ולהורות על מניעת הביקורים לתקופות נוספות כאמור.

(ה)הוראות תקנות משנה (ג) ו־(ד) לא יחולו על ביקור עורך דין כאמור בתקנות 28 עד 29א.

(ו)על אף האמור בתקנה 95, רשאי הנציב לאצול את סמכותו לפי תקנה זו רק לסגנו.