סעיף 52 לתקנות בתי הסוהר, תשל״ח–1978, עבודת שיקום.

(א)מי שנידון למאסר שנה או יותר וריצה שליש מתקופת מאסרו, רשאי הנציב לפי שיקול דעתו, בתקופה של 18 החודשים שלפני המועד האפשרי לשחרורו על־תנאי על פי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס״א–2001, עד מועד סיום תקופת המאסר שעליו לשאת, ליתן לו היתר לצאת לעבודה שיש עמה תמורה או להשתתף במסגרת לימודית משקמת, מחוץ לשטח בית הסוהר ובלא ליווי צמוד (להלן – עבודת שיקום), במועד ולתקופה שייקבעו בהיתר.

(ב)על אף האמור בתקנת משנה (א), מי שנידון למאסר לתקופה שאינה עולה על שנה, וזהו עונש המאסר הראשון שהוטל עליו והוא השלים ריצוי של רבע מתקופת מאסרו, רשאי הנציב, לפי שיקול דעתו, ליתן לו היתר לצאת לעבודת שיקום.