סעיף 52א לתקנות בתי הסוהר, תשל״ח–1978, עבודת שיקום בהשגחה.

מי שנידון למאסר וריצה רבע מתקופת מאסרו, רשאי הנציב, לפי שיקול דעתו, בתקופה של 42 החודשים שלפני המועד האפשרי לשחרורו על־תנאי על פי חוק שחרור על־תנאי ממאסר, התשס״א–2001, עד מועד סיום תקופת המאסר שעליו לשאת, ליתן לו היתר לצאת לעבודה שיש עמה תמורה מחוץ לכותלי בית הסוהר בליווי ובהשגחה של אדם שהנציב הסמיכו לכך (להלן – עבודת שיקום בהשגחה), במועד ולתקופה שייקבעו בהיתר; לענין זה, ”ליווי והשגחה“ – הסעת האסיר מבית הסוהר אל מקום עבודת השיקום בהשגחה וחזרה ממנו, ופיקוח עליו מרגע יציאתו מכותלי בית הסוהר עד שובו אליו, לרבות דיווח, בהקדם האפשרי, למנהל בית הסוהר על כל פעולה חריגה של האסיר כפי שנקבע בפקידות נציבות בתי הסוהר.