סעיף 1 לתקנות מחלות בעלי חיים (מניעת שאריות ביולוגיות), התש״ס–2000, הגדרות.

בתקנות אלה –

”המנהל“ – מנהל השירותים הווטרינריים או מי שהוא הסמיכו לענין תקנות אלה;

”הרמה המרבית“ – הרמה המרבית המותרת של שאריות ביולוגיות בגוויית בעלי חיים או בתוצרתו, כמפורט ברשימה שערך המנהל בהסכמת מנהל שירות המזון במשרד הבריאות, המעודכנת מזמן לזמן ושהופקדה לעיון הציבור בלשכות המחוזיות של השירותים הווטרינריים ובספריית המכון הווטרינרי בבית דגן;

”שארית ביולוגית“ – חומר הדברה, חומר אורגני, חומר לא אורגני, חומר מתכתי, הורמונים, אנטיביוטיקה, חומרים אנטימיקרוביאליים אחרים, חומרי תילוע, חומרים מרגיעים או כל חומר אחר, לרבות נגזרותיו, המשאיר שאריות בבעל חיים בעת המתתו או לאחריה, באחת מן הרקמות או האברים שלו או בתוצרתו;

”תוצרת“ – כל אחד מאלה:

(1)ביצים – עד הוצאתן לשיווק משער בית המיון;

(2)בשר – עד הוצאתו משערי בית השחיטה או בית המטבחיים, לפי הענין;

(3)חלב – עד קליטתו בשערי המחלבה;

(4)דגים – עד הוצאתם משערי משקי הגידול;

(5)דבש – עד הוצאתו משערי משקי הגידול.