הנוסח המלא של תקנות מחלות בעלי חיים (מניעת שאריות ביולוגיות), התש״ס–2000, ב-8 סעיפים.

בתקנות אלה –

”המנהל“ – מנהל השירותים הווטרינריים או מי שהוא הסמיכו לענין תקנות אלה;

”הרמה המרבית“ – הרמה המרבית המותרת של שאריות ביולוגיות בגוויית בעלי חיים או בתוצרתו, כמפורט ברשימה שערך המנהל בהסכמת מנהל שירות המזון במשרד הבריאות, המעודכנת מזמן לזמן ושהופקדה לעיון הציבור בלשכות המחוזיות של השירותים הווטרינריים ובספריית המכון הווטרינרי בבית דגן;

”שארית ביולוגית“ – חומר הדברה, חומר אורגני, חומר לא אורגני, חומר מתכתי, הורמונים, אנטיביוטיקה, חומרים אנטימיקרוביאליים אחרים, חומרי תילוע, חומרים מרגיעים או כל חומר אחר, לרבות נגזרותיו, המשאיר שאריות בבעל חיים בעת המתתו או לאחריה, באחת מן הרקמות או האברים שלו או בתוצרתו;

”תוצרת“ – כל אחד מאלה:

(1)ביצים – עד הוצאתן לשיווק משער בית המיון;

(2)בשר – עד הוצאתו משערי בית השחיטה או בית המטבחיים, לפי הענין;

(3)חלב – עד קליטתו בשערי המחלבה;

(4)דגים – עד הוצאתם משערי משקי הגידול;

(5)דבש – עד הוצאתו משערי משקי הגידול.

שיווק גוויית בעל חיים או תוצרתו מותר רק אם אין בגוויה או בתוצרת כאמור שאריות ביולוגיות מעל הרמה המרבית.

(א)שאריות ביולוגיות בבעל חיים, בגווייתו או בתוצרתו יאותרו בבדיקות מעבדה – בבדיקה נפרדת לכל חומר שהוא שארית ביולוגית.

(ב)המנהל רשאי לדרוש בדיקה אחת או יותר של בעל חיים, גווייתו או תוצרתו, לאיתור שארית ביולוגית בהם.

דרש המנהל לפי תקנה 3 מבעלו של בעלי חיים, של גווייתו או של תוצרתו, להביאם לבדיקה, יביאם לבדיקה למקום ובמועד שקבע המנהל.

בעד כל בדיקה של בעל חיים או גוויותו או תוצרתו, כאמור בתקנה 3, ישלם בעלו אגרה בסכום של 329 שקלים חדשים (מתואם לשנת 2000; החל מיולי 2026, 530 ש״ח).

תקנות מחלות בעלי חיים (בדיקת שאריות ביולוגיות), התשנ״ד–1994 – בטלות.

תחילתה של תקנה 2 שישים ימים מיום פרסומן של תקנות אלה.

(בוטלה).