סעיף 109 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, צווי־צמצום.

(1)מפקד צבאי רשאי לתת צו – בגין אדם כל־שהוא – לכל התכליות הבאות או מקצתן, היינו –

(א)כדי להבטיח שהאדם ההוא לא יימצא בכל אחד מאותם השטחים בישראל שיינקבו כנ״ל, אלא במידה שהורשה לו הדבר בצו, או בידי אותם רשות או אדם שיהיו עשויים להינקב בצו;

(ב)כדי לדרוש ממנו שיודיע על תנועותיו, באותו אופן, באותם זמנים ולאותם רשות או אדם שיהיו עשויים להינקב בצו;

(ג)לאסור או לצמצם את אחיזתו של האדם ההוא בכל חפצים נקובים או את שימושו בהם;

(ד)להטיל עליו אותם צמצומים שיהיו עשויים להינקב בצו בדבר העבדתו או עסקיו, בדבר בואו בקשרים או בחליפת־ידיעות עם בני־אדם אחרים, ובדבר פעולותיו ביחס להפצת חדשות או דעות.

(2)מפר אדם כל־שהוא שעליו ניתן צו כנ״ל, את דברי אותו הצו, יאשם בעבירה על התקנות האלה.