סעיף 139 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, פגיעות ברכוש וכו׳.

(התקנה בטלה למעט לעניין הסמכויות הקבועות בתקנות 72, 74 עד 77, 119 ו־145):

(1)כל אדם, אשר בשעה שאינו חבר לחילות הממשלה או חבר לחיל־המשטרה, הפועלים בשעת מילוי חובתם מכוח תפקידם –

(א)פוגע, או עושה פעל כל־שהוא המחושב לפגוע, או למנוע את השימוש או הפעולה הנאותים, בכל בניין ציבורי, מסילת־ברזל, תעלה, גשר, דרך, מסילת־טראם, כלי־רכב, קו טלגראף או טלפון או מכשיר אלחוטי, כבל או מוסדה, מכרה, חנות, בית־חרושת, מפעל־מים, תחנה מחוללת חשמל, או כל מפעל או מוסדה המשמשים או מוסגלים לשמש למדורם, להספקתם, להחסנתם או להעברתם של מזון, דלק, תחמושת, מים, אור, חום או כוח, או

(ב)מתקרב, או נמצא בשכנות, או נכנס לכל מקום או רכוש כאלה הנ״ל, מתוך התכוונות לפגוע בהם,

יאשם בעבירה על התקנות האלה, אלא־אם יוכיח שפעל בהרשאה מותרת או בהזדמנות מותרת.

(2)לצרכיה של פסקה (ב) מתקנת־משנה (1) יהיו רואים אדם כאילו הוא מתכוון לעשות מעשה־פגיעה כמתואר בפסקה האמורה אם עקב היותו אוחז בכל חפץ נפיץ או מבעיר או נשק העלול לגרום מיתה או קלע מסוכן, או עקב נסיבות המקרה באופן אחר, או עקב התנהגותו, בא בית־המשפט לכלל דעה שכוונתו היתה לעשות אותו מעשה־פגיעה.