סעיף 15 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, כוח־שיפוט.

לכל בית־משפט צבאי יהיה כוח־שיפוט לדון על כל עבירה על התקנות האלה שנעשתה בישראל, בין שהיא עבירה שהוכרז עליה בתקנה 57 שיש להיות נדונים עליה רק בבתי־משפט צבאיים בלבד ובין עבירה אחרת, וכשתהיה העבירה יכולה להיות נדונה אף בבית־משפט אזרחי – להטיל כל הענשה, שלא תעלה על ההענשה הגדולה ביותר שהיה בית־משפט מחוזי יכול להטילה, או – אם היתה העבירה יכולה להיות נדונה רק בבית־משפט שלום בלבד – להטיל כל הענשה שלא תעלה על ההענשה הגדולה ביותר שהיה בית־משפט שלום יכול להטילה:

בתנאי כי –

(א)אם יהיה הפועל או חדלון המעשה המהווים עבירה שבה נאשם חבר לחילות הממשלה (הקרוי להלן בתנאי הזה ”אותו חבר“), גם עבירה שנדונים עליה בבית־דין של הצבא, והקצין המפקד בישראל על החיל או האנייה, שאותו חבר משרת בהם מבכר בכתב, בכל זמן קודם להתחלת השפיטה בבית־המשפט הצבאי, שאותו חבר יהיה עומד לדין בבית־דין של צבא על העבירה שעליה נדונים כנ״ל, והיא היא הפועל או חדלון־המעשה, יהיה אותו חבר פטור על־ידי־כך מכל משא ומתן משפטי בבית־המשפט הצבאי על העבירה; וכן

(ב)הרמטכ״ל רשאי בכל זמן לעכב בצו משא ומתן משפטי בפני בית־משפט צבאי, ואז יהיה הנאשם פטור מאותו משא־ומתן משפטי, ואולם אותו פטר לא יהיה בו כדי זיכוי.