סעיף 230 לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס׳ 1651), התש״ע–2009, נשיאת, החזקת וייצור נשק.

(א)(בוטל).

(ב)(בוטל).

(ב1)(הוראת שעה מיום 23.1.2024 עד יום 15.7.2026): הורשע אדם בעבירה לפי סעיף קטן (ב) בנסיבות המפורטות להלן, לא יפחת עונשו מהעונש שנקבע לנסיבות אלה:

(1)המחזיק או הנושא כלי נשק, למעט תחמושת, חפץ נפיץ או מבעיר, או חלק לא מהותי בכלי נשק, ללא תעודת היתר ממפקד צבאי או מטעמו או שלא בהתאם לתנאיה של תעודת היתר לא יפחת עונשו מ־36 חודשי מאסר אשר לכל הפחות מחציתם לא יהיו על תנאי, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו;

(2)המייצר כלי נשק, למעט תחמושת, חפץ נפיץ או מבעיר, או חלק לא מהותי בכלי נשק, ללא תעודת היתר ממפקד צבאי או מטעמו או שלא בהתאם לתנאיה של תעודת היתר לא יפחת עונשו מ־48 חודשי מאסר אשר לכל הפחות מחציתם לא יהיו על תנאי, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו;

(3)המחזיק או הנושא תחמושת או חלק לא מהותי בכלי נשק, ללא תעודת היתר ממפקד צבאי או מטעמו או שלא בהתאם לתנאיה של תעודת היתר לא יפחת עונשו מ־12 חודשי מאסר אשר לכל הפחות מחציתם לא יהיו על תנאי, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו;

(4)המייצר תחמושת או חלק לא מהותי בכלי נשק, ללא תעודת היתר ממפקד צבאי או מטעמו או שלא בהתאם לתנאיה של תעודת היתר לא יפחת עונשו מ־36 חודשי מאסר אשר לכל הפחות מחציתם לא יהיו על תנאי, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו.

(ב2)המחזיק כלי נשק ללא תעודת היתר מהמפקד הצבאי או מטעמו או שלא בהתאם לתנאיה של תעודת היתר, דינו – מאסר עשר שנים; ואולם לעניין חלק מהותי בכלי נשק – דינו מאסר שבע שנים; ולעניין חלק, אביזר, תחמושת או מיכל של גז מדמדיע שאינם חלק מהותי בנשק (בסעיף זה – חלק לא מהותי בנשק) דינו מאסר חמש שנים.

(ב3)הרוכש, נושא או מוביל כלי נשק ללא תעודת היתר ממפקד צבאי או מטעמו או שלא בהתאם לתנאיה של תעודת היתר, דינו – מאסר חמש עשרה שנים; ואולם לעניין חלק מהותי בכלי נשק, דינו – מאסר עשר שנים, ולעניין חלק לא מהותי בנשק – מאסר חמש שנים.

(ב4)המייצר, מייבא או מייצא כלי נשק או הסוחר בו או עושה בו כל עסקה אחרת שיש עמה מסירת החזקה בכלי הנשק לזולתו בין בתמורה ובין שלא בתמורה, ללא תעודת תעודת היתר ממפקד צבאי או מטעמו או שלא בהתאם לתנאיה של תעודת היתר, דינו – מאסר עשרים שנים.

(ג)בוטל).).

(ד)הטוען לקיומה של תעודת היתר ממפקד צבאי או מטעמו – עליו הראיה.

(ה)אחת היא אם בעת שנעברה העבירה היה הנשק תקין לשימוש או לא.

(ו)מקום שנמצא בו נשק, רואים את מחזיק המקום כמחזיק הנשק כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.

(ז)תעודה החתומה בידי קצין משטרה בדרגת מפקח ומעלה והיא מאשרת שחפץ פלוני הוא נשק, תשמש ראיה לדבר, כל עוד לא הוכח היפוכו; אולם הנאשם זכאי להזמין את חותם התעודה לחקירה, ואם עשה כן, לא תשמש התעודה ראיה אלא חותם התעודה נענה להזמנ; בית המשפט חייב להודיע לנאשם על זכותו להזמין את חותם התעודה לחקירה.

(ח)הורשע אדם בעבירה לפי סעיף קטן (ב2) רישה, (ב3) רישה או (ב4), לא יפחת עונשו מרבע העונש המרבי שנקבע לאותה עבירה, אשר לכל הפחות מחציתו לא יהיה על תנאי, אלא אם החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו.

(ט)הורשע אדם בעבירה לפי סעיף קטן (ב4), יצווה בית המשפט, זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, כי נוסף על כל עונש יוחלט לקופת האזור כל רכוש שהוא אחד מאלה:

(1)רכוש ששימש או נועד לשמש אמצעי לביצוע העבירה או ששימש או נועד לשמש כדי לאפשר ביצוע העבירה או להקל על ביצועה;

(2)רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה או שיועד לכך.

(י)המפקד הצבאי רשאי לקבוע, בהודעה שתפורסם מטעמו, תנאים כלליים שיחולו על כל מי שקיבל תעודת היתר כאמור.