סעיף 332א לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס׳ 1651), התש״ע–2009, הגדרות.

בסימן זה –

”החזקה“ – שליטתו של אדם בדבר המצוי בידו, בידו של אחר או בכל מקום שהוא, בין שהמקום שייך לו ובין אם לאו; והדבר המצוי בידם או בהחזקתם של אחד או כמה מבני חבורה בידיעתם ובהסכמתם של השאר יראו כמצוי בידם ובהחזקתם של כל אחד מהם כאחד;

”כלי קיבול סגור“ – כלי קיבול המכיל משקה משכר, שלא נפתח כלל מאז ייצורו;

”מקום ציבורי“ – דרך, בנין, מקום או אמצעי תעבורה שיש אותה שעה לציבור זכות או רשות של גישה אליהם, בלא תנאי או בתנאי של תשלום, וכל בנין או מקום המשמש אותה שעה להתקהלות ציבורית או דתית או לבית משפט היושב בפומבי, למעט:

(1)בית עסק מסוג מסעדה, בית קפה, הסעדה;

(2)עסק למכירת משקאות משכרים המוגשים לצריכה במקום;

(3)בית מלון, פנסיון או אכסניה, ובלבד שאינם מיועדים בעיקרם למתן שירותי אירוח ולינה למי שטרם מלאו לו שמונה עשרה שנים;

(4)מקום לעריכת מופעים וירידים, קולנוע, תיאטרון, אמפיתיאטרון, מקום אחר לעריכת אירועי תרבות, בידור וספורט תחת כיפת השמים, דיסקוטק, יריד שלא במבנה של קבע וכלי שיט המשמש לעינוג ציבורי;

(5)אולם שמחות וגן אירועים;

”משקה משכר“ – משקה תוסס או אלכוהולי שנועד לצריכת אדם והמכיל, בבדיקת מדגם ממנו, שני אחוזים או יותר אלכוהול לפי הנפח, למעט סמים ותרופות המוכנים או נמכרים על ידי רוקח; צוינה תכולת האלכוהול שבמשקה הנמצא במיכל סגור, ישמש ציון זה הוכחה לכאורה למידת התכולה. לעניין זה, ייחשב כמשקה משכר, אף משקה שעל פי ריחו, הכלי המשמש לקיבולו או נסיבות הענין, ניתן להניח כי הוא משקה משכר;

”רכב“ – כהגדרתו בצו בדבר תעבורה [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס׳ 1805), התשע״ט–2018.