סעיף 11 לתקנות הבטחת הכנסה (כללי הזכאות והוראות ביצוע), התשמ״ב–1982, אישורים רפואיים.

(א)לתביעה לגימלה יצורף אישור רפואי המעיד, כי –

(1)התובע אינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהי בגלל מחלה הנמשכת יותר מ־30 ימים רצופים – אם עילת תביעתו היא שמתקיימים בו תנאים אלה;

(2)החולה זקוק להשגחה תמידית תקופה של 45 ימים רצופים לפחות – אם עילת תביעתו היא שהוא מטפל בחולה כאמור.

(ב)באישור רפואי כאמור בתקנת משנה (א) יצויין גם מועד תחילת המחלה ומהותה, משך הזמן שבו מתקיימים, עד למתן האישור, התנאים האמורים בפסקאות (1) או (2) לתקנת המשנה האמורה וכן משך הזמן המשוער שבו עלולים להמשיך ולהתקיים תנאים אלה.

(ג)אישור כאמור בתקנת משנה (א) יינתן:

(1)לגבי חולים שהם חברי קופות חולים שהוסמכו כשירות רפואי לפי סעיף 89(א)(3) לחוק הביטוח – בידי רופא קופת החולים;

(2)לגבי חולים שהם עובדיו של בית חולים שהוסמך כאמור כשירות רפואי – בידי רופא אותו בית החולים;

(3)לגבי חולה אחר – בידי הרופא המטפל;

(4)לגבי חולה המאושפז בבית חולים – גם בידי רופא בית־החולים.

(ד)רופא מוסמך רשאי לדרוש, הבהרות ופרטים נוספים, לרבות רישומים רפואיים בכל ענין הקשור באישור הרפואי, והכל אם המידע דרוש לצורך מתן חוות דעתו בדבר מצב בריאותו וכושרו של התובע לעבוד, הצורך בהשגחה תמידית עליו ובדבר תקופת תוקפו של האישור הרפואי.

(ה)בהחלטתו בתביעה, יביא פקיד תביעות בחשבון את חוות דעתו של הרופא המוסמך.

(ו)בתקנה זו, ”רופא מוסמך“ – כמשמעותו בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט״ז–1956.