סעיף 4 לפקודת הפטנטים, סימני האמצאה, זכות יוצרים וסימני המסחר (שעת חירום), 1939, סמכותו של הרושם לבטל זכויות סימן מסחרי של אויב או נתין אויב.

(1)אם נראה לרושם כי קשה או אי אפשר לתאר או להזכיר מיצרך או חומר בלא להשתמש בסימן מסחרי שנרשם לגבי אותו מיצרך או חומר, ואותו סימן מסחרי הוא רשום או נרשם מתחילתו של היום השלישי בספטמבר אלף ותשע מאות ושלושים ותשע, על שמו של אויב או של נתין אויב, בין לבדו, ובין במשותף עם אדם אחר, או הוא מצוי בבעלותו של אויב או של נתין אויב בין לבדו ובין במשותף עם אדם אחר, או שהיה מצוי בבעלות כזאת בכל עת שהיא מאז היום הנ״ל, יהא תוקף להוראות דלקמן שבסעיף זה.

(2)עפ״י בקשה מכל אדם שיש בדעתו לעסוק במסחר בישראל בכל מיצרך או חומר המזדהה או המכוון להזדהות עם המיצרך או החומר שלגבם נרשם הסימן המסחרי, או השוה להם או מכוון להיות שוה להם, או משמש תחליף להם, או מכוון לשמש תחליף להם, רשאי הרושם לצוות כי הזכות להשתמש בסימן המסחרי, הנתונה ע״י רישומו תהא נפסקת –

(א)בכל הנוגע לשמושה ע״י המבקש ולשמושה ע״י כל אדם אחר ביחס לסחורה הקשורה עם מסחרו של המבקש עד למדה שאין בה כדי הפרת הזכות הנ״ל אילו היה המבקש בעל הסימן המסחרי;

(ב)עד למדה ולזמן שהרושם יראה צורך בהם כדי לאפשר לו למבקש ליתן פרסום לאיזה תאור או הזכרה של מיצרך או חומר שיש בדעתו לעסוק בהם במסחרו, כשהוא תאור או אמצעי הזכרה שאינם מצריכים את השמוש בסימן המסחרי.

(3)כשניתן צו עפ״י הסעיף־קטן דלעיל, אין שום אדם המעונין בסימן המסחרי רשאי להגיש תביעה נגד בעל הצו על שהוא מתראה כבעל הסימן המסחרי, בשל כל שמוש בסימן אשר, בתוקף הצו, אין בו משום הפרת הזכות להשתמש בו הניתנת ע״י הרישום.

(4)צו עפ״י סעיף זה מותר לשנותו או לבטלו בכל צו אחר שניתן ע״י הרושם.