הנוסח המלא של תקנות עובדים זרים (דמי היתר), התשס״ו–2006, ב-10 סעיפים.

בתקנות אלה –

”דמי היתר“ – כמשמעותם בסעיף 1י1(ב) לחוק;

”היתר“ – היתר להעסקת עובד זר בענף הבנין לפי הוראות סעיף 1יג לחוק;

”התקשרות בין־לאומית“ – (פקעה);

”מעסיק“ – בעל היתר להעסקת עובדים זרים מתוך המכסה המרבית להעסקת עובדים זרים בענף הבניין שקובעת הממשלה, לרבות קבלן כוח אדם הנותן שירותי כוח אדם של עובדים זרים, לפי סעיף 10 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ״ו–1996;

”עובד זר יומי“ – אזרח מדינה הגובלת בישראל, שהוא עובד זר המועסק כדין בישראל והיוצא, דרך כלל, את ישראל למקום מגוריו באותה מדינה בתום יום העבודה;

”קבלן כוח אדם“ – (פקעה);

”התקופה הקובעת“ – (פקעה).

(א)מעסיק שהוא חברת בנייה זרה, פטור מתשלום דמי היתר למשך שנתיים ממועד קבלת היתר לראשונה.

(ב)מעסיק שאינו קבלן כוח אדם ואינו חברת בנייה זרה, פטור מתשלום דמי היתר למשך שנה ממועד תחילת תקנות אלה.

(ג)בתקנה זו, ”חברת בנייה זרה“ – חברת בנייה שהתאגדה מחוץ לישראל, הכלולה במאגר חברות הבנייה הזרות של משרד הבינוי והשיכון.

מעסיק שהוא אחד מאלה פטור מתשלום דמי היתר:

(1)מעסיק של עובד זר בענף הבניין בענפי המשנה המפורטים בתוספת;

(2)מעסיק של עובד זר יומי.

(פקעה).

(א)סכום דמי ההיתר שישלם מעסיק בענף הבניין, בעד העסקת עובד זר, אשר עד מועד שאינו עולה על 30 ימים לתחילת ההעסקה אצלו היה מועסק כדין אצל מעסיק אחר בענף הבניין, יהיה סכום דמי ההיתר הקבוע בסעיף 1י1(ב) לחוק כשהוא מוכפל במספר הימים שנותרו מיום תחילת ההעסקה אצלו עד מועד פקיעת תוקף ההיתר, ומחולק ב־360.

(ב)סכום דמי ההיתר שישלם מעסיק בענף הבניין בעד העסקת עובד זר שמיום הגיעו לישראל לא הועסק אצל מעסיק אחר בענף הבניין, יהא סכום דמי ההיתר הקבוע בסעיף 1י1(ב) לחוק כשהוא מוכפל במספר הימים שמיום כניסת העובד לישראל עד מועד פקיעת תוקף ההיתר, ומחולק ב־360.

(פקעה).

עובד זר שעבד כדין אצל מעסיק בעל היתר בענף הבניין (להלן – המעסיק הראשון), ועבר לעבוד כדין אצל מעסיק אחר בעל היתר בענף הבניין (להלן – המעסיק החדש), זכאי המעסיק הראשון להחזר חלקי של דמי ההיתר, בשיעור יחסי של הימים שנותרו מהיום שבו החל העובד הזר לעבוד אצל המעסיק החדש, עד היום שבו פוקע תוקף ההיתר, ובלבד שהתקיימו כל אלה:

(1)המעסיק החדש שילם בשל אותו עובד את כל התשלומים שהוא חייב בהם לפי סעיפים 1י(א1) ו־1י1 לחוק;

(2)מספר העובדים הזרים אצל המעסיק הראשון, שהותר לו להעסיקם, הופחת בהתאם.

עזב העובד הזר את ישראל באופן שאינו זמני, לפני תום תקופת רישיון הישיבה שלו לפי חוק הכניסה לישראל, ולפני תום תקופת ההיתר, יהיה המעסיק בעל ההיתר להעסקת אותו עובד זר בענף הבנין, זכאי להחזר חלקי של דמי ההיתר בשיעור יחסי של הימים שנותרו מהיום שבו עזב העובד הזר עד היום שבו פוקע תוקף ההיתר, ובלבד שמספר העובדים הזרים אצל המעסיק, שהותר לו להעסיקם בענף הבנין, הופחת בהתאם; לענין זה, דין עובד זר שנפטר, כדין עובד זר שעזב את ישראל באופן שאינו זמני.

תקנות אלה יחולו על דמי היתר ששולמו בשל היתר שתחילת תוקפו לאחר יום תחילתן.

(בוטלה).