תקנות1956הנוסח המחייב הוא זה שפורסם ברשומות, והוא מופיע ברשימת הפרסומים.
סעיף 1 לתקנות הביטוח הלאומי (חישוב שכר העבודה הרגיל), תשי״ז–1956, הגדרות.
1. הגדרות
תיקון: תשכ״ה־2, תשכ״ז, תשל״ב
בתקנות אלה –
”עובד במשכורת“ – עובד שגמול עבודתו, כולו או חלקו, משתלם על בסיס של חודש או של תקופה ארוכה יותר;
”עובד בשכר“ – עובד שאינו עובד במשכורת;
”עובד יומי יציב“ – עובד בשכר שהקשר המשפטי בינו ובין מעבידו בעת הפגיעה בעבודה היה קיים כל ששת החדשים שקדמו לפגיעה או שעבד אותו פרק זמן באותו מקום עבודה;
”עובד חלקי“ –
(1)עובד שכלל שעות עבודתו ליום או לשבוע – בין אצל מעביד אחד ובין אצל מעבידים שונים – ברבע השנה היה כרגיל פחות מ־7 שעות ליום או מ־40 שעות לשבוע וכן פחות מהמקובל לגבי עובד מסוגו באותה עבודה, או
(2)עובד בעבודה עונתית מסויימת בלבד;
”השכר היומי הממוצע“ – הסכום המתקבל מחלוקת שכר רבע השנה במספר הימים שבעדם משתלם לו השכר למעשה;
”ימי העדרות“ – תקופה בה לא משתלם לעובד מלוא השכר מפאת מחלה, תאונה, שביתה, השבתה, חופשה, שירות בצבא־הגנה לישראל, ימי אבל במשפחה או כל סיבה אחרת שאינה תלויה בו;
”רבע השנה“ – כאמור בתקנה 9א.
הנוסח בעמוד הזה הותאם מהערך תקנות הביטוח הלאומי (חישוב שכר העבודה הרגיל), תשי״ז–1956 בספר החוקים הפתוח של ויקיטקסט העברי, שנקרא ב-1 בנובמבר 2026, והוא משותף ברישיון CC BY-SA 4.0.