סעיף 10 לתקנות נתיבים מהירים (אופן החיוב בתשלום אגרה ואכיפת תשלומים), התשע״א–2010, עיכוב, גרירה, פינוי ואחסנה.

(א)ביקש פקח למנוע כניסת רכב לנתיב מהיר או לעכב את יציאתו ממנו עקב חוב חלוט בשל נסיעה באותו רכב, ואם היה הרכב רכב שיוך – בשל חוב חלוט המיוחס אליו, לא יעשה כן אלא אם כן איפשר לנהג, לנוסע ברכב או לגורם אחר לפרוע לאלתר את החיוב, אף אם אינו החייב; פירעון כאמור ייעשה במזומן, בכרטיס חיוב, או באמצעי תשלום אחר שאישרה הרשות הממונה; נפרע החוב החלוט על ידי מי שאיננו החייב, יהיה מנוע מלתבוע את השבת מה שפרע מבעל הזיכיון.

(ב)לא נפרע החיוב כאמור בתקנת משנה (א), רשאי פקח להורות לנהג לפנות את הרכב ממקום הימצאו לדרך שיורה לו, ואם סירב לפנות כאמור, רשאי פקח, באמצעות גורר מורשה כמשמעותו בסעיף 70א(ג) לפקודת התעבורה, לגרור את הרכב ולפנותו למקום אחסנה; לעניין זה, ”מקום אחסנה“ – מקום לאחסנת כלי רכב סמוך לנתיב מהיר, שאישרה הרשות הממונה.

(ג)רכב, שפונה ואוחסן כאמור בתקנת משנה (ב), לא ישוחרר מאחסנתו עד לתשלום הפיצוי והחזר ההוצאות לפי תקנה 11(א)(8) ו־(9); שולמו החיובים כאמור, ישוחרר הרכב לידי בעל הרכב, לא יאוחר משעתיים לאחר התשלום.

(ד)פקח שעיכב יציאת רכב מנתיב מהיר או טיפל בפינויו למקום אחסנה –

(1)יאפשר לנהג או למי מנוסעי הרכב, למסור הודעה על העיכוב או על הפינוי, על מקום הימצאו ועל מקום הימצא הרכב לאדם אחר שאפשר לאתרו באמצעי תקשורת הנמצא במקום;

(2)יגרום להבאת הנהג ונוסעי הרכב או מי מהם, למקום שעוברת בו תחבורה ציבורית, אם אין בידם אפשרות להגיע אליו בכוחות עצמם.

(ה)לא תעוכב יציאת רכב מנתיב מהיר ולא יפונה הרכב ממנו בידי פקח אם נסיעתו בנתיב מהיר באותה שעה, היתה הכרחית להבאת אדם הנמצא ברכב לטיפול רפואי דחוף, זולת אם הועמד אמצעי אחר לרשות האדם האמור, לשם הבאתו הדחופה לטיפול הרפואי.