הנוסח המלא של תקנות מחלות בעלי חיים (סימון צאן), תשל״ט–1978, ב-10 סעיפים.

בתקנות אלה –

”מפקח“ – כמשמעות ”מפקח על בהמות“ בפקודת מחלות בעלי חיים, 1945;

”צאן“ – כבשים ועיזים מכל הגזעים משני המינים בין מגידול מקומי ובין מיובא;

”שטח רשות מקומית“ – שטח של עיריה, מועצה מקומית, מועצה אזורית, מועצה כפרית, כפר, מאהל, מושבה, מושב עובדים, מושב שיתופי, קיבוץ, קבוצה, או כל שטח אחר;

”תווית סימון“ – תווית שעליה צויין סימן היכר בצבע או בכל צורה אחרת שקבע בכתב מנהל השירותים הוטרינריים.

(א)רופא וטרינרי ממשלתי או מפקח רשאי לפרסם, בדרך הנראית לו, בשטח רשות מקומית הודעה שבה יקבע את המקומות והמועדים לסימון צאן המוחזק באותו שטח.

(ב)פורסמה הודעה כאמור, חייב מחזיק הצאן להעמידו לרשות רופא וטרינרי ממשלתי או מפקח לשם סימון בהתאם להודעה.

רופא וטרינרי ממשלתי או מפקח שמחזיק הצאן ביקש אותו לסמן את הצאן, יקבע תאריך, לא יאוחר מחדשיים מהיום שנתבקש כאמור לבצע את הסימון, במקום החזקת הצאן או במקום אחר שיקבע.

לא יחזיק אדם, בשטח רשות מקומית, בתום שלושה חדשים מיום פרסומה של הודעה כאמור בתקנה 2, צאן בגיל עשרה חדשים ומעלה שלא סומן בהתאם לתקנות אלה.

(א)סימון לפי תקנות אלה יבוצע בידי מפקח בתווית סימון, או בידי מי שהסמיכו מנהל השירותים הוטרינריים ובהתאם לתנאי ההסמכה.

(ב)בעד ביצוע הסימון לפי תקנה זו תשולם אגרה בסך 22.00 שקלים (מתואם ליולי 1982; החל מיולי 2026, 12 ש״ח) לכל תווית סימון.

(א)עם ביצוע הסימון, ימסור המסמן למחזיק הצאן תעודה על גבי טופס שיקבע מנהל השירותים הוטרינריים, שבו יפרט את מספר ראשי הצאן שסימן.

(ב)כוחה של התעודה יפה לשנים עשר חדשים.

אבדה תווית סימון של צאן שסומן, יחולו על מחזיק הצאן הוראות תקנות אלה, ובלבד שבקשה לפי תקנה 3 תוגש לרופא וטרינרי ממשלתי או מפקח לא יאוחר מחמישה עשר יום מיום אבדן תווית הסימון.

מת צאן או הומת, ימציא מי שהיה בעלו או המחזיק בו, לרופא וטרינרי ממשלתי, תוך שבעה ימים את תווית הסימון של אותו צאן.

לא יקנה אדם, ולא ימכור, לא יוביל ולא יחזיק צאן אלא אם סומן לפי תקנה 5, למעט צאן עד גיל חודשיים המובל מהמרעה למשק בעליו.

מחזיק הצאן חייב להושיט למפקח או למי שהסמיך מנהל השירותים הוטרינריים לבצע סימון, כל עזרה הדרושה לתפיסת הצאן ולהחזקתו בשעת הסימון.