הנוסח המלא של תקנות בריאות העם (אשפוז בבית חולים), התשמ״א–1980, ב-6 סעיפים.

בתקנות אלה –

”בית חולים ציבורי“ – כל אחד מאלה:

(1)בית חולים ממשלתי;

(2)בית חולים שתומכים בו, במישרין או בעקיפין בדרך הקצבה, ערבות וכיוצא באלה, הממשלה, מפעל או מוסד של המדינה, רשות מקומית, או כל מפעל, מוסד, קרן או גוף אחר שהממשלה משתתפת בהנהלתם או תומכת בהם, במישרין או בעקיפין בדרך הקצבה, ערבות וכיוצא באלה;

”חולה“ – לרבות הנזקק לטיפול רפואי או רפואי־סיעודי.

לא יסרב בית חולים ציבורי לבדוק חולה בחדר מיון שבו כדי לקבוע אם החולה זקוק לטיפול רפואי או רפואי־סיעודי, לרבות אשפוז, היכול להינתן באותו בית חולים לפי תנאי רישומו, ואם הוא בית חולים ממשלתי – לפי תנאי קיומו.

(א)קבע רופא חדר מיון של בית חולים כי חולה זקוק לאשפוז, יורה לאשפזו באותו בית חולים, אלא אם היה צורך בטיפול רפואי שאינו יכול להינתן באותו בית חולים לפי תנאי רישומו, ואם הוא בית חולים ממשלתי – לפי תנאי קיומו.

(ב)היה החולה זקוק לטיפול רפואי מיוחד כאמור בתקנת משנה (א), יורה רופא חדר מיון להעבירו לבית חולים שבו ניתן לתת אותו טיפול.

(ג)בכפוף לאמור בתקנת משנה (א), לא יסרב בית חולים לאשפז חולה אם אין תפוסתו מלאה, בהתאם לקביעתו של מנהל בית החולים.

(ד)לענין תקנה 2 ותקנה זו, ”סירוב בית חולים“ – לרבות סירוב של כל עובד מעובדיו, לפי הענין.

מנהל בית החולים אחראי לעשיית הסידורים המתאימים בבית החולים לביצוען היעיל והתקין של תקנות אלה, לרבות קביעת האחראים לכל תפקיד.

המנהל רשאי לאשר תורנויות לבתי חולים שבאותו מחוז או למחלקות מסויימות שבהן, הן בתנאים והן בלעדיהם; אישר המנהל תורנות כאמור, לא יחולו הוראות תקנות 2 ו־3(א) ו־(ג) על בית חולים בעת שלא נכלל בתורנות, אלא אם בא החולה או הובא לבית החולים בנסיבות שלכאורה יש בהן פיקוח נפש או סכנה לנזק שאינו ניתן לתיקון לבריאותו אם לא יקבל טיפול רפואי על אתר.

אין בתקנות אלה כדי לפגוע בהסדרים מינהליים הנהוגים בכל בית חולים לענין קבלת חולה לאשפוז, לרבות גביית דמי אשפוז או התחייבות לשלמם.