הנוסח המלא של פקודת בריאות העם, 1940, ב-144 סעיפים.

פקודה זו תקרא ”פקודת בריאות העם, 1940“.

בפקודה זו יהיו למונחים הבאים הפירושים שבצדם, חוץ אם ענין הכתוב יחייב פירוש אחר:–

”יום“ ו”שעות היום“ פירושם הזמן שבין שעה שמונה בבוקר ושעה חמש בערב;

”משרד“ [במקור: ”מחלקה“] פירושו משרד הבריאות;

”מנהל“ פירושו המנהל הכללי של משרד הבריאות או בא כוח מוסמך של המנהל הכללי של משרד הבריאות, בכפוף לאמור בסעיף 42א;

”לשכת בריאות מחוזית“ [במקור: ”משרד בריאות מחוזי“] מובנו לשכה מחוזית של משרד הבריאות, וכולל משרד נפה של אותו משרד;

”בית חרושת“ כולל בית מלאכה ומקום עבודה;

”בית“ פירושו כל בנין או מבנה המשמש לדירה לבני אדם, והוא כולל בית ספר, חנות, בית חרושת או בנין אחר שבהם דרים או עובדים בני אדם;

”מפקח“ – אחד מאלה, לפי העניין:

(1)מי ששר הבריאות הסמיכו כמפקח לעניין פקודה זו;

(2)מי שהשר להגנת הסביבה הסמיכו כמפקח לעניין פקודה זו, מקרב עובדי המדינה, שאינם עובדי משרדו, ומקרב עובדי רשויות נחלים ומעיינות;

”מפקח הגנת הסביבה“ – עובד המשרד להגנת הסביבה שהוסמך בידי השר להגנת הסביבה לפי חוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע״א–2011;

”קרקע“ כוללת מים וכל זכות או שעבוד על הקרקע או המים;

”רופא בעל רשיון“ פירושו רופא מוסמך שניתן לו רשיון לעסוק ברפואה בישראל;

”הרשות הסניטרית המקומית“ באזור עירוני פירושה מועצת העיריה ובאזור המתנהל ע״י מועצה מקומית פירושה המועצה המקומית, ואילו באזורים שאין בהם לא מועצה מקומית ולא מועצת עיריה פירושה – הממונה על איכות הסביבה כמשמעותו בסעיף 42א, ולענין סעיפים 66 עד 68 – בא־כוחו המקומי של משרד הבריאות;

”מחזיק“, לגבי בנין או חלק מבנין פירושו המחזיק בהם, או ממונה או משגיח עליהם או מנהלם, אם לחשבונו הוא ואם בתור סוכן של אדם אחר, ואילו לגבי אניה פירושו רב החובל או אדם אחר הממונה באותה שעה עליה;

”בעלים“ פירושו האדם המקבל באותה שעה את שכר הדירה או דמי החכירה או הרוחים של המקום אשר אליו מתיחסת מלה זו, אם לחשבונו הוא ואם כסוכן של אדם אחר או בשמו או אשר היה מקבל את השכר הנ״ל אילו היה המקום מושכר;

”המקום“ כולל בנינים או קרקעות בכל צורת חזקה שהיא, בין פתוחים ובין סגורים, בין שבנו עליהם ובין שלא בנו עליהם, בין צבוריים ובין פרטיים ובין שמחזיקים אותם עפ״י סמכות מכוח החוק ובין שאין מחזיקים אותם עפ״י סמכות מכוח החוק;

”כלי רכב צבורי“ [במקור: ”מרכבה צבורית“] פירושו כל מין כלי רכב, בין שהוא נע בכוח מניע ובין שהוא רתום לבהמות, המשמש או מכוון לשמש להובלת נוסעים בשכר;

”רופא מחוזי“ – רופא ממשלתי ששר הבריאות הפקידו על לשכת בריאות מחוזית או נפתית;

”רופא ממשלתי“ – רופא בשירות משרד הבריאות;

”אניה“ כוללת ספינת מפרש או קיטור או סירה שאינה שייכת לממשלת ישראל או לכל ממשלה אחרת;

”רחוב“ כולל כל כביש, רחבה או מעבר, בין שהם רשות הרבים ובין שאינם רשות הרבים, שיש לצבור זכות המעבר בהם, וכן הדרך אשר על פני כל גשר צבורי וכן כל כביש או מעבר המשמשים או המכוונים לשמש אמצעי גישה לשני בתים או יותר בין שיש לצבור זכות המעבר בהם ובין שאין לצבור זכות המעבר בהם, וכל הצנורות, התעלות והגומות שבצדי רחובות רואין אותם כחלק מאותו רחוב;

”נפה“ מובנה אחת הנפות האדמיניסטראטיביות, שלהן מחולקת ישראל בידי הממשלה [במקור: באישורו של מזכיר המדינה, בהכרזה לפי דברי־המלך במועצה על ארץ־ישראל, 1922 עד 1939, וכל דבר־מלך במועצה, המתקן או הבא במקום דברי־המלך ההם במועצה];

”כפר“ פירושו כל עיר או כפר, פרט לעיר שיש בה מועצת עיריה, והוא כולל נקודה חקלאית;

”רשות הכפר“ פירושה המועצה המקומית לגבי כפר שיש בו מועצה מקומית ובמקרים אחרים פירושה המוכתר וזקני העדה באותה שעה;

”חוק העונשין“ – חוק העונשין, התשל״ז–1977.

(1)לצורך פקודה זו תחולק הארץ לאזורים שיהיו קרויים:–

(I)אזורים סניטריים עירוניים, וכן

(II)אזורים סניטריים כפריים

(ולשם הקיצור קרויים אזורים אלה בפקודה זו בשם ”אזורים עירוניים“ ו”אזורים כפריים“), ואזורים עירוניים וכפריים אלה יהיו כפופים לשיפוטן של רשויות סניטריות מקומיות כמוגדר בסעיף 2, אשר תהיינה להן הסמכויות המוזכרות בפקודה זו.

(2)אזורים סניטריים עירוניים יהיו האזורים הכפופים מזמן לזמן לשיפוטה של מועצת עיריה או של מועצה מקומית שהוקמה עפ״י פקודת העיריות, 1934, או פקודת המועצות המקומיות.

אזורים סניטריים כפריים יהיו אותם האזורים ששר הבריאות או השר לאיכות הסביבה, כל אחד בתחומי אחריותו, יכריז עליהם מזמן לזמן בצו כעל אזורים סניטריים כפריים.

השר לאיכות הסביבה או שר הבריאות, כל אחד בתחומי אחריותו, יחד עם שר הפנים, ובהתייעצות עם הרשויות המקומיות הנוגעות בדבר, רשאים לקבוע בתקנות הוראות בדבר ארגונו, תפקידיו ומקורות מימונו של השירות הסניטרי ברשויות הסניטריות המקומיות.

(א)שר הבריאות והשר לאיכות הסביבה רשאים לקבוע בתקנות, כל אחד בתחומי אחריותו, את הכשירויות של התברואנים ושל עובדים אחרים ברשויות הסניטריות המקומיות ובשירות המדינה העוסקים בתפקידים בריאותיים וסביבתיים, לפי הענין.

(ב)לא יתמנה אדם למשרה ברשות סניטרית מקומית או בשירות המדינה שנקבעו לה תנאי כשירות לפי סעיף זה אלא אם כן נתקיימו בו תנאי הכשירות.

פורסמו תקנות בריאות העם (כשירויות עובדי בריאות הסביבה ואיכות הסביבה ברשויות סניטריות מקומיות ובשירות המדינה), התשנ״ג–1992.

(1)שר הבריאות, באישור ועדת הבריאות של הכנסת, רשאי לקבוע בתקנות חובת הודעה על יציאה או הוצאה של עובר או ולד מת מרחם אמו; בתקנות כאמור ייקבע מי יהיה חייב במתן ההודעה, מועד נתינתה, באילו מקרים תינתן, דרך נתינתה ולמי תינתן.

(2)רופא ממשלתי או מפקח רשאים בכל עת לאחר שעברו 48 שעות מהאירוע שנקבעה לגביו חובה כאמור בסעיף קטן (1), לדרוש מכל אדם החייב במתן ההודעה למסור ידיעות לפי מיטב ידיעתו ואמונתו על הפרטים שהוא חייב בהודעתם, ומחובתו של אדם כזה למלא אחר הדרישה.

(נמחק).

(נמחק).

אתר לבית־עלמין חדש טעון אישור

(1)האתר של כל בית־עלמין חדש יהיה טעון אישורו של המנהל, ואישור זה רשאי המנהל להעניקו או לסרב להעניקו לפי ראות עיניו המוחלטת:

בתנאי, שהמנהל יסרב מלהעניק את אישורו, אם לא נחה דעתו –

(א)שבית־העלמין החדש יימצא במצב כזה, שלא יסכן כל נהר, באר או הספקת מים אחרת עקב זיהום; וכן

(ב)שבית־העלמין החדש לא יימצא בתאריך פתיחתו כדי רוחק הפחות ממאה מטרים מבית־המגורים הקיים הקרוב ביותר, או – אם יימצא בתאריך האמור כדי רוחק הפחות ממאה מטרים מבית־המגורים הקיים הקרוב ביותר – לא תהיה עלולה כל סכנת בריאות לאירע בגלל היותו נמצא שם.

קביעותיו של הסעיף־הקטן הזה באות להוסיף על, ולא לגרוע מן קביעותיה של תכנית תיכון־עיר כל־שהיא.

גידורם של בתי־עלמין חדשים

(2)כל בית־עלמין חדש יהיה מוקף גדר או קיר בני־קיימא שגבהם לא יפחת מכדי מטר אחד וחצי המטר, והרשות הממונה על בית־העלמין תקיימם במצב טוב ומתוקן.

ניקוז בתי־עלמין

(3)כל בית־עלמין יהיה מנוקז במידה מספקת בידי הרשות הממונה עליו, ואפשר יהיה להעביר את החומר המנוקז לכל תעלת־שופכים, בהסכמתם של בני־האדם, שלהם הוקנתה אותה תעלת־שופכים.

הפסקת קבורהתיקון: תש״ח

(4)לפי עצומתו של המנהל רשאי הממונה על המחוז לצוות להפסיק את הקבורה במקום נקוב כל־שהוא, או חלק ממנו, ולאחר שניתן צו כזה, לא תיערך קבורה באותו מקום נקוב, או כל חלק ממנו, בלא הסכמתו של הממונה על המחוז.

פנקס קבורות

(5)פנקס קבורות בבית־העלמין יקיימו אותו –

(א)הרשות הממונה על בית־העלמין, מקום שאין בית־העלמין נמצא בכפר; או

(ב)המוכתר הנאות של הכפר, מקום שנמצא בית־העלמין בכפר.

הפקעת קרקע לבתי־עלמין חדשיםתיקון: תש״ח

(6)עירייה או מועצה מקומית רשאיות להפקיע – באישורו של שר הבריאות, ובהתאם לחוק בדבר הפקעת קרקעות העומד בתקפו באותו זמן – קרקע, כדי להפוך אותה לבית־עלמין חדש בגלל כל הטעמים הבאים כולם, או אחד מהם, דהיינו:–

(א)מקום שבבית־עלמין כל־שהוא, העומד בשימוש זה, אין שטח מספיק לקבורה ולא הותקן בית־עלמין ראוי אחר;

(ב)מקום שהמשכת השימוש בבית־עלמין כל־שהוא (אף־על־פי שיהיה בו מקום לכך) עלולה להיות מזיקה או מסוכנת לבריאות העם בגלל מצבו ביחס אל הספקת המים של המקום או בגלל כל מסיבות שהן;

(ג)מקום שהפסקת הקבורה בעיר, כפר או מקום מיוחדים כל־שהם, או בתחומי גבולות מסויימים, יהיה בה משום תועלת לשמירה על בריאות העם;

(ד)מקום שבית־העלמין הקיים אינו נאות בגלל אפיו של האתר או טיבה של קרקע התשתית;

(ה)מקום שהגישה אל בית־העלמין הקיים מחלקיו המאוכלסים של האיזור אינה נוחה.

פירוש

(7)כדי למנוע ספק, מכריזים בזה כי הביטוי ”בית־עלמין חדש“ שבסעיף הזה כולל הוספה על, או הרחבה של, בית־עלמין.

(1) (א)לא ייקבר מת אלא אם ניתן רשיון קבורה.

(ב)רופא לשכת בריאות מחוזית שבתחומה נפטר המנוח או שבו יובא לקבורה וכן רופא שהמנהל הסמיך בכתב, לאחר התייעצות ברופא המחוזי, והוא עוסק ברפואה בישוב שבו נפטר המנוח או בישוב שבו יובא לקבורה, או מתגורר בישוב כאמור – רשאים לתת רשיון קבורה; לא יוסמך כאמור רופא פלוני, למעט מי שהוסמך בנקיבת שם משרתו, אלא אם הסכים לכך.

(ג)רשיון קבורה יינתן ללא תשלום.

(ד)לא יינתן רשיון קבורה אלא אם הוגשה ללשכת הבריאות המחוזית או לרופא שהוסמך לפי פסקה (ב), הכל לפי הענין, הודעה על פטירה על פי חוק מרשם האוכלוסין, התשכ״ה–1965 (להלן – הודעה על פטירה), או הודעה על לידת מת ושצויינה בהם בין יתר הפרטים, סיבת המוות כפי שנקבעה על ידי רופא ואושרה בחתימתו; לא נקבעה סיבת המוות על ידי רופא, רשאי רופא של לשכת הבריאות המחוזית או רופא שהוסמך לפי פסקה (ב), הכל לפי הענין, לקבוע את סיבת המוות לפי מיטב ידיעתו ואמונתו, ולאשרה בחתימתו.

(ה)ראו רופא של לשכת בריאות מחוזית או רופא שהוסמך לפי פסקה (ב), שסיבת המוות אינה טבעית, או היה להם יסוד סביר לחשש שסיבת המוות אינה טבעית, ימסרו הודעה על כך למשטרה או יבקשו מאת שופט של בית משפט השלום שבתחום שיפוטו אירע המוות או נמצאה הגוויה לחקור בסיבת המוות, ולא יתנו רשיון קבורה כל עוד לא קיבלו הודעה מהמשטרה שאין יותר מניעה למתן הרשיון או כל עוד לא ניתן היתר לפי סעיף 20 לחוק לתיקון סדרי הדין הפלילי (חקירת פשעים וסיבות מוות), התשי״ח–1958.

(ו)הודיע קצין משטרה גבוה ללשכת בריאות מחוזית או לרופא שהוסמך לפי פסקה (ב), שנפתחה חקירה בסיבת מותו של אדם וביקש לעכב את מתן הרשיון לקבורתו, לא יתן רופא לשכת הבריאות המחוזית או הרופא שהוסמך כאמור, הכל לפי הענין, את רשיון הקבורה כל עוד לא קיבל הודעה מהמשטרה שאין עוד מניעה לתיתו.

(2)אין קוברין מת לפני עבור שלוש שעות משעת פטירתו, ולא אחרי עבור ארבעים ושמונה שעות לאחר פטירתו, אלא אם התיר רופא ממשלתי במפורש קבורה מאוחרת יותר.

לפי סעיף 4 לחוק האנטומיה והפתולוגיה, תשי״ג–1953, הוראה זו לא תחול על גוויה כאמור בסעיף 2 לחוק האמור.

(3)אין קוברין מת לאחר שקיעת החמה, אלא בהסכמתו המפורשת של הממונה על המחוז, אך יהודי שמת בערב שבת לאחר שעה 4 אחה״צ, מותר להתיר את קבורתו עד לשעה 11 בלילה שביום השבת שלמחרתו, אך לא לאחר השעה הזאת.

(4)בלא לפגוע בקביעותיו של סעיף־קטן (4) מסעיף 7, אין קוברין מת אלא בבית עלמין הקיים בתור כזה בתאריך הפקודה הזאת או שנתאשר כדין בתור בית עלמין, בהתאם להוראות הפקודה הזאת.

(5)רופא שהוסמך לפי סעיף קטן (1)(ב) יודיע על מתן רשיונות קבורה ויעביר העתקים מהם ללשכת הבריאות המחוזית, הכל באופן שייקבע.

(6)רופא הנותן רשיון קבורה יעביר תוך 14 יום הודעה על פטירה לפקיד רישום כמשמעותו בחוק מרשם האוכלוסין, התשכ״ה–1965.

(7)שר הבריאות, באישור ועדת הבריאות של הכנסת, רשאי לקבוע בתקנות מקרים שבהם קבורת עובר או ולד, שיצא או הוצא מרחם אמו מת, חייבת ברשיון קבורה; דינו של עובר או ולד מת שנקבע לגביו כאמור, כדין מת לענין סעיף זה.

רשאי המנהל, באישורו של שר הבריאות, להתקין תקנות בנוגע לענינים דלקמן:–

(א)(נמחקה);

(ב)(נמחקה);

(ג)(נמחקה);

(ד)(נמחקה);

(ה)מתן תעודות רופאים בנוגע לגורמי הפטירה;

(ו)שטחם ועומקם של קברים והביוב, הסניטציה, הסידורים הכלליים וההחזקה של בתי עלמין;

(ז)הובלת גופות לקבורה, הוצאתן מקברותיהן, וקבורתן מחדש;

פורסמו תקנות בריאות העם (קבורה מחדש), 1941.

(ח)בדרך כלל, כדי ליתן תוקף להוראות החלק הזה של הפקודה.

(1)(נמחק).

(2)כל המפר כל הוראה מהוראות סעיף 7 או 8 של פקודה זו יאשם בעברה ויהא צפוי לקנס לא יותר מחמש לירות או למאסר לא יותר מחודש ימים, בשל כל הפרה והפרה.

(3)כל אדם –

(א)המוסר ביודעין לרופא ממשלתי כל ידיעות כוזבות בנוגע לכל לידה או פטירה או לגרם הפטירה; או

(ב)הרושם ביודעין בפנקס כל תעודה, או הצהרה או רשימה כוזבת, הדרושות לצורך הפקודה הזאת או המזייף כל תעודה או הצהרה או רשימה כזאת, או, שהוא יודע שאותה הצהרה, תעודה או רשימה היא כוזבת או מזוייפת והוא משתמש בה כתעודה נכונה, או מוסרה או שולחה בתור נכונה לכל אדם; או

(ג)(נמחקה);

יאשם בעברה ויהא צפוי לקנס של לא יותר מעשר לירות או למאסר של לא יותר מששה חדשים או לשני העונשין כאחד.

לפי החוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס׳ 5), תשל״ג–1973, במקום העונשים הנקובים בסעיף זה יבוא העונש שבסעיף 71.

בחלק זה –

”מגע“ פירושו אדם שהיה במגע עם אדם הנגוע במחלה מידבקת, או שהרופא הממשלתי חושדו בכך;

”חיטוי“ פירושו השמדת אורגניסמים בקטריים, או גורמי הידבקות, או הוירוס של מחלה העוברת מאדם לאדם, ע״י שרית גופם של בני אדם בתמיסות אנטיספטיות וכן ע״י חיטוי מלבושים, בדים, לבנים, מרבדים, חדרים, ארונות, בנינים או אהלים, צרכי מאכל ומשקה ומים, אם בחום ואם בקיטור ואם בתמיסות או באדים כימים בצורה שנתאשרה ע״י המנהל כדי למנוע את הפצת המחלות המידבקות;

”האדם הנגוע“ פירושו אדם הנגוע במחלה מידבקת או הנתון במצב שבו היה יכול להפיץ מחלה מידבקת;

”מחלה מידבקת“ פירושה כל מחלה מן המחלות המפורטות בתוספת השניה לפקודה זו; בתנאי שהמנהל רשאי להכריז במודעה ברשומות שכל מחלה אחרת תהא מחלה מידבקת לצורך הפקודה הזאת ובאותה מודעה יפרט את האזור אשר בתחומיו יהא למודעה תוקף ואת תקופת תקפה של המודעה;

”בית־חולים למחלות מידבקות“ פירושו בית־חולים קבוע או ארעי של המשרד או אגף מבודד של בית־החולים העירוני או בית־חולים אחר שהמנהל התיר לשכן בו מספר מפורש של חולים במחלות מידבקות או חולים מיוחדים במחלות מידבקות;

”בידוד“ פירושו עצירת אדם או מגע בבית חולים למבודדים או בבית, באוהל או במקום מבודדים בצורה ובתנאים שנתאשרו ע״י המנהל;

”השגחה“ פירושה מסירת הודעה על בני אדם לרופאים הממשלתיים של המקומות השונים שאליהם פניהם מועדות ובדיקתם הרפואית כדי לברר מהו מצב בריאותם ולהחזיקם בקו הבריאות, ולהטיל השגחה על מצב בריאותם.

שר הבריאות רשאי, על ידי צו שיפורסם ברשומות, לשנות את רשימת המחלות המדבקות שבתוספת השניה לפקודה זו, להוסיף עליה ולגרוע ממנה.

(1)אחד מדרי בית שחלה במחלה מידבקת, נוהגין בו לפי ההוראות דלקמן:–

(א)ראש המשפחה שאותו אדם (הקרוי לקמן ”החולה“) שייך לה, ואם לא עשה זאת – קרובי החולה הקרובים ביותר המצויים בבנין או היושבים ליד מטתו של החולה, ואם הם לא עשו זאת – המחזיק בבנין, חייבים מיד לכשיוודע להם כי החולה נגוע במחלה מידבקת, ולעולם – תוך שתים עשרה שעה משעה שנודע להם הדבר, לשלוח מודעה על כך לרופא הממשלתי של המחוז או למוכתר הכפר או הרובע אשר בו אירע המקרה, והמוכתר חייב להודיע את דבר המקרה לרופא הממשלתי של המחוז תוך שתים עשרה שעה משעה שהודיעו לו או שנודע לו דבר המקרה;

(ב)כל רופא המטפל בחולה או אשר נקרא לבקר חולה חייב, מיד בהוודע לו כי החולה נגוע במחלה מידבקת, ולעולם תוך שתים עשרה שעה משעה שהודיעו לו או שנודע לו דבר המקרה, למסור הודעה בטופס הקבוע לרופא הממשלתי של המחוז.

(2)כל אדם הנדרש בסעיף זה למסור הודעה על מחלה מידבקת ולא עשה זאת בתוך הזמן הקבוע, יאשם בעברה ויהא צפוי לקנס לא יותר מחמש לירות או למאסר לא יותר מחודש ימים.

לפי החוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס׳ 5), תשל״ג–1973, במקום העונש הנקוב בסעיף זה יבוא העונש שבסעיף 71.

פורסמו תקנות בריאות העם (הודעות על מחלות מידבקות), תשכ״א–1961.

כל אדם הנדרש עפ״י סעיף 12 למסור הודעה על מחלה מידבקת חייב, לכשיארע המקרה, להוציא לפועל פעולות בידוד זמניות ככל אשר יקבע הרופא הממשלתי.

המנהל או רופא ממשלתי או מפקח רשאי בכל שעה נאותה משעות היום להכנס לבית או למקום אשר יש לו יסוד להאמין כי קיימת בו מחלה מידבקת או כי לא מכבר היתה קיימת בו מחלה מידבקת, ולבדוק אותם וכן רשאי הוא לבדוק כל אדם שנמצא באותם הבתים או באותו המקום. אם מסרבין להרשותו להכנס או לבדוק, מותר לקבל משופט של בית משפט שלום צו המתיר את הכניסה. משנתקבל והוצג צו כזה יהא כל אדם המסרב להרשותו להכנס או השם מכשולים על דרך הבדיקה האמורה אשם בעברה ויהא צפוי לקנס לא יותר משתי לירות על כל עברה ועברה.

לפי החוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס׳ 5), תשל״ג–1973, במקום העונש הנקוב בסעיף זה יבוא העונש שבסעיף 71.

(1)כל הנגוע במחלה מידבקת שאין לו דירה או אכסניה מתאימה או אשר, לדעת המנהל או רופא ממשלתי אין צורת איכסונו מאפשרת לנקוט באמצעי זהירות נכונים כדי למנוע את התפשטותה של המחלה או שהוא מאוכסן באוהל או בקרון או בחדר שמצויים בו גם אנשים אחרים זולת אותם האנשים אשר מן ההכרח כי יטפלו באותו אדם, או הנוסע באניה, מותר, על יסוד תעודה חתומה ע״י הרופא הממשלתי, להעבירו לבית חולים למחלות מידבקות או למקום־בידוד מתאים אחר ומותר לעצור אותו אדם באותו בית חולים או מקום כל זמן שהוא נגוע במחלה מידבקת. אם מתנגד החולה או האדם האחר להעברה כזאת או אם הוא מעמיד מכשולים על דרכה, רשאי שופט של בית משפט שלום, על יסוד בקשה מאת רופא ממשלתי, ליתן צו להוציא את ההעברה לפועל מיד.

(2)כשסבור הרופא הממשלתי כי אין ההעברה אפשרית או רצויה, רשאי הוא להוציא לפועל או לצוות להוציא לפועל כל פעולות בידוד זמניות שיאבה לקבוע.

(3)רשאי המנהל או רופא ממשלתי להעמיד כל אדם הנמצא במגע עם אדם נגוע תחת השגחה בתנאים אשר יאבה לקבוע או תחת פיקוח לאותה תקופה (ולא יותר מתקופת הדגירה המכסימלית של המחלה, החל מן היום שבו היה המגע בפעם האחרונה נתון בסכנת התנגעות מאותה מחלה) שיראה צורך לקבוע כדי לצמצם את ההתנגעות.

המנהל או רופא ממשלתי או מפקח רשאי בכל עת מתאמת להכנס לכל בית או מקום שבו אירע מקרה של מחלה מידבקת ורשאי הוא להוציא לפועל או לצוות להוציא לפועל כל פעולת חיטוי או כל פעולה להשמדת עכברים או משחיתים אחרים אשר, לדעתו, יש צורך בה.

(1)במקרה של חולירע, דבר, טיפוס הבטן ובת־טיפוס הבטן (para-typhoid) ודמית, רשאי המנהל או רופא ממשלתי להוציא לפועל או לקבוע את אחת הפעולות דלקמן, כדי למנוע את הפצת המחלה:–

(א)חיטויים, בניתם מחדש, תיקונם, החלפתם או סגירתם של כל הספקת־מים ביתית, בית־כסא, משתנה, אסלה, מיתקן־ביוב או מיתקן סניטרי, וההוצאות הכרוכות בכל פעולה מן הפעולות האלה תוטלנה על בעל הבנין או ייגבו ממנו אם סבור המנהל כי היה הכרח לנקוט באמצעים אלה מחמת שהספקת המים, בית הכסא, המשתנה או האסלה הנ״ל היו בנויים או מוחזקים באופן שיש בו סכנה לבריאות;

(ב)טיהורה או הגנתה של כל הספקת־מים פרטית או ציבורית;

(ג)סילוקם ואופן ביעורם של כל אשפה, צואה ופסולת מכל בנין פרטי או צבורי או מכל דרך, רחוב או מקום ציבוריים, ורשאי הוא לדרוש או לצוות כי הדברים הנ״ל יסולקו ויבוערו על חשבון המחזיק בבנין הפרטי או על חשבון הרשות המקומית.

(2)אם בכל מקרה מן המקרים המוזכרים בסעיף־קטן (1) דלעיל סבור המנהל כי יש צורך לסגור כל הספקת מים צבורית, יגיש המנהל דין וחשבון לשר הבריאות על דבר האמצעים שלפי דעתו יש צורך לנקוט בהם ושר הבריאות רשאי לצוות את הרשות המקומית או רשות אחרת הממונה על הספקת המים לנקוט באמצעים האלה, כלם או מקצתם.

בכל עיר או כפר, או בכל שטח שעובדים בו פועלים וכל מקום שסבור המנהל כי שוררים או עלולים לשרור טיפוס הבטן, דמית, מחלת תולעת הוו (ankylostomiasis) או מחלת השסועיות (schitosomiasis) רשאי הוא, במודעה שתצא מטעם הממונה על המחוז, לדרוש מאת בעל הבנין או מאת בעל הקרקע שבאותו שטח להספיק למחזיקי הבנין או לעובדי הקרקע נוחויות סניטריות מאותו סוג ובאותו מספר ובמשך אותו זמן שהמנהל יראה לנחוץ. אם לא ימלא הבעל אחרי הוראות המודעה הנ״ל במשך המועד הקבוע, רשאי המנהל או בא־כוחו המורשה לדאוג להספקת הנוחויות הסניטריות הנ״ל והוצאות העבודה תשולמנה ע״י הבעל ויגבו אותן ממנו כדרך שגובים מסים עפ״י הוראות פקודת המסים (גבייה).

בכל עיר או כפר או אזור שמחלה מידבקת קיבלה בהם או עלולה לקבל בהם צורה אפידמית או אשר קיימת סמוך להם מחלה מידבקת שלדעת המנהל יש בה סכנה לבריאות הציבור של העיר, הכפר או האזור הנ״ל, רשאי המנהל או הרופא הממשלתי לנקוט באותם אמצעים שיראה צורך בהם כדי להגן על גרי המקומות האלה מהידבקות, ולתכלית זו רשאי הוא, בין שאר דברים, להטיל על גרי העיר, הכפר או האזור הנ״ל חובת הרכבת־מגן או הרכבה אחרת שלדעתו יהא צורך בהן כדי לצמצם את התפשטות ההדבקה. המסרב ביודעין עפ״י סעיף זה להרכבת־מגן או להרכבה אחרת נגד אבעבועות, חולירע או דבר, יאשם בעברה ויהא צפוי לקנס שלא יעלה על חמש לירות או למאסר לא יותר מחודש ימים.

לפי החוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס׳ 5), תשל״ג–1973, במקום העונש הנקוב בסעיף זה יבוא העונש שבסעיף 71.

(1)אם נראה כי מרחפת על איזה חלק של מן הארץ סכנה של מחלה איומה אפידמית, מקומית או מידבקת או כי הוא נגוע במחלה כזאת, דהיינו, דבר, חולירע, קדחת צהובה, אבעבועות, טיפוס הבטן או מחלה אחרת שהכריז עליה שר הבריאות, במודעה ברשומות כי היא מחלה מידבקת איומה, רשאי שר הבריאות להכריז במודעה כנ״ל כי סכנה חמורה מרחפת על בריאות העם על ידי איומה או קיומה של מחלה כזאת בארץ או בארצות השכנות, ומשפורסמה הכרזה זאת יהא המנהל מוסמך לסדר, או להתקין, בין בצו ובין בהוראה או בכל דרך אחרת שהיא, כי ייעשו על ידי כל אדם, לרבות קופת חולים:–

(א)ביקורים מבית לבית;

(ב)הגשת עזרה רפואית, חלוקת רפואות, הספקת מקומות־שיכון, טיפוח הנקיון, האיורור והחיטוי ושמירה בפני התפשטות המחלה;

(ג)כל ענינים או דברים שימצאם רצויים לשם מניעתה או הקלתה של המחלה;

ורשאי הוא להטיל את הסידורים או הקביעות האלה, כלם או מקצתם, על כל הארץ או על כל חלק או חלקים ממנה ועל כל אניות הנמצאות בחופי הארץ הפנימיים או במימיה הטריטוריאליים.

(2)בלא לפגוע בסמכויות המסורות למנהל בסעיף־קטן (1) לעיל, רשאי המנהל, לאחר ההכרזה מאת שר הבריאות שתפורסם במודעה כנ״ל, לסדר או להתקין, בין בצו ובין בהוראה או בכל דרך אחרת שהיא, את ביצועו של כל אמצעי מן האמצעים המפורטים בסעיף־קטן זה שיראה צורך בו כדי למנוע את חדירתה או התפשטותה של המחלה, דהיינו:–

(א)לסלק, לבודד, לעצור, להעמיד לפיקוח, לבדיקה רפואית ולטיפול רפואי אנשים נגועים ואנשים העומדים במגע עמהם, ואנשים שיש עליהם חשד כי היו בזמן האחרון נתונים להידבקות, ולעשות את הפעולות הדרושות, כדי לקבל דוגמאות לבדיקת מעבדה מכל אחד מן האנשים הנזכרים לעיל;

(ב)להרכיב נסיוב־מגן או הרכבה אחרת באנשי הצבור, בעולי רגל, בעולים, בנוסעים, בכלי־מגע או באנשים החשודים כי היו בזמן האחרון נתונים להידבקות;

(ג)להכנס בכל עת שהיא לכל בנין צבורי או פרטי ולבדוק בו כדי לברר אם נמצאים בו אנשים חולים וכדי לנקוט שם בכל האמצעים הנחוצים למניעת התפשטות ההדבקה;

(ד)להנהיג פיקוח סניטרי ולהסדיר ולחטא הספקות מים, צבוריות או פרטיות;

(ה)לתפוס, לעצור, לחטא או להשמיד חפצים נגועים או נתונים להידבקות או העלולים להדביק, בתנאי שיהא מותר לשלם פיצויים בעד חפצים בדרך זו;

(ו)לקבור את המתים או לבערם בדרך אחרת;

(ז)להעמיד להשגחה רפואית נוסעים מאזורים נגועים;

(ח)רכישה באנגריה – תמורת תשלום – של קרקע או בניינים לשם שיכונם של בני־אדם הטעונים מעצר או בידוד או של בני־אדם הזקוקים לשיכון בתוצאת כל צעדים שננקטו לפי סעיף זה;

(ט)לתפוס, על יסוד תשלום, בנינים או קרקעות כדי להתקין בהם בתי־חולים זמניים בקשר לאמצעים שנקטו בהם לשם הדברתה או מניעתה של מחלה;

(י)לתפוס באנגריא, על יסוד תשלום, אמצעי־הובלה הדרושים בקשר עם האמצעים להדברת מחלה:

בתנאי שאם נתגלע סכסוך ביחס לתשלומים הנזכרים בפסקאות (ח), (ט) ו־(י) דלעיל, יחליט הממונה על המחוז בענין הסכום שיש לשלמו.

(3)רשאי המנהל או רופא ממשלתי לסדר או להתקין, בין בצו ובין בהוראה או בכל דרך אחרת שהיא, כי שום מת לא יקבר בעיר או בכפר או באזור נגועים, עד אם נבדקה הגופה ע״י רופא ממשלתי או ע״י מפקח על הבריאות, ורשאי הוא לסדר או להתקין, בין בצו ובין בהוראה או בכל דרך אחרת שהיא, כי יינקטו אמצעים כדי להבטיח שגופות אשר לא נבדקו כאמור בזה לא תקברנה בשום בית־קברות או מקום־קבורה.

(4) (א)על יסוד דרישה מאת המנהל או רופא ממשלתי, רשאי הממונה על המחוז לצוות לסתור או להרוס כל מבנה או מחסה המשמש למשכן אדם או בהמה שמחמת מצבו הבלתי סניטרי הוא מהוה, לדעת המנהל או הרופא הממשלתי, מרכז להפצת מחלה. מותר לשלם לבעליו פיצויים בעד סתירתו או הריסתו של כל מבנה או מחסה כנ״ל, בסכום שייקבע ע״י בוררות לכשאין הסכם:

בתנאי שכאשר יעמדו להחליט בשאלה אם יש לשלם פיצויים כאלה ומה הסכום שישולם, יביאו בחשבון את השאלה עד לאיזה שיעור יש לזקוף לרשלנותו של הבעל את המצב הבלתי סניטרי של המבנה או המחסה.

(ב)אם פרצה מגפה באזור מוגבל, רשאי הממונה על המחוז לצוות כי שום אדם לא יצא מן האזור שהוגבל ורשאי לנקוט באמצעים, כגון הקפת האזור בשרשרת סניטרית או באמצעים אחרים, ככל אשר ימצא לנחוץ כדי להגשים למעשה את הצו, ולתכלית זו רשאי לדרוש את עזרת המשטרה.

(5)כל המסרב ביודעין למלא אחר כל צו או הוראה שניתנו כחוק עפ״י סעיף זה יאשם בעברה ויהא צפוי לקנס שלא יעלה על עשרים וחמש לירות או למאסר לא יותר משנה או לשני הענשים האלה כאחד.

לפי החוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס׳ 5), תשל״ג–1973, במקום העונש הנקוב בסעיף זה יבוא העונש שבסעיף 71.

(א)בסעיף זה ובסעיפים 20ב עד 20ח –

”הכרזה על נגיף הקורונה כמחלה מידבקת מסוכנת“ – הכרזת שר הבריאות לפי סעיף 20 כי המחלה הנגרמת על ידי נגיף הקורונה היא מחלה מידבקת מסוכנת וקיימת בעטייה סכנה חמורה לבריאות הציבור;

”הוועדה“ – ועדת הבריאות של הכנסת, ואם לא הוקמה – ועדה אחרת שוועדת הכנסת קבעה לעניין זה;

”חולה“ – חולה עם ממצא מעבדתי חיובי לנגיף הקורונה;

”חוק סמכויות מיוחדות“ – חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש״ף–2020;

”חוק העבירות המינהליות“ – חוק העבירות המינהליות, התשמ״ו–1985;

”חוק העונשין“ – חוק העונשין, התשל״ז–1977;

”חוקר אפידמיולוגי“ – רופא מחוזי, סגן רופא מחוזי, או אחות או עובד אחר של משרד הבריאות שהמנהל הסמיך לכך;

”חיסון“ – (פקעה);

”מידע מזהה“ – שם פרטי, שם משפחה ומספר זהות, מספר דרכון או מספר מזהה אחר שניתן על ידי רשות שלטונית;

”מידע לעידוד התחסנות“ – (פקעה);

”נגיף הקורונה“ – נגיף הקורונה החדש 2019 (Novel Coronavirus 2019 – nCoV);

”צו בידוד בית“ – צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), התש״ף–2020;

”תחבורה ציבורית“ – כהגדרתה בחוק סמכויות מיוחדות, למעט מונית כהגדרתה בפקודת התעבורה.

הוראות סעיפים 20א עד 20ח יחולו בתקופת תוקפה של הכרזה על נגיף הקורונה כמחלה מידבקת מסוכנת.

על אף האמור בסעיף 71, העובר על ההוראות לפי צו בידוד בית כמפורט להלן, דינו – קנס כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין:

(1)חייב בבידוד לפי צו בידוד בית שהפר את חובת הבידוד בניגוד לסעיף 2(ד) לאותו צו;

(2)מפר איסור הגעה למקום בידוד בתחבורה ציבורית, בניגוד להוראות סעיף 2(ד) לצו בידוד בית;

(3)מפר חובת דיווח, בניגוד להוראות סעיף 3 לצו בידוד בית;

(4)מפר חובת עטיית מסכה בניגוד להוראות סעיף 3ה(א) לצו בידוד בית.

(א)עבירה כאמור בסעיף 20ג היא עבירה מינהלית כמשמעותה בחוק העבירות המינהליות, והוראות החוק האמור יחולו עליה בשינויים המחויבים.

(ב)לעבירה מינהלית כאמור בסעיף קטן (א) יהיה קנס מינהלי קצוב, כמפורט להלן:

(1)בעבירה לפי סעיף 20ג(1) או (2) – 5,000 שקלים חדשים;

(2)בעבירה לפי סעיף 20ג(3) – 3,000 שקלים חדשים;

(3)בעבירה לפי סעיף 20ג(4) – 500 שקלים חדשים.

(ג)הקנס המינהלי הקצוב לעבירה מינהלית כאמור בסעיף קטן (ב) שהיא עבירה מינהלית חוזרת, יהיה כפל הקנס המינהלי האמור בסעיף קטן (ב), לפי העניין; בסעיף זה, ”עבירה מינהלית חוזרת“ –

(1)לעניין עבירה מינהלית כאמור בסעיף 20ג(1) או (2) – עבירה מינהלית שעבר אדם בתוך שלוש שנים מיום שעבר לפני כן את אותה עבירה (בסעיף זה – העבירה הקודמת), והתקיים לגבי העבירה הקודמת אחד מאלה:

(א)הוא שילם בשלה קנס מינהלי או הורשע בשלה;

(ב)חלפו יומיים מיום שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס המינהלי בעבירה הקודמת;

(2)לעניין עבירה מינהלית כאמור בסעיף 20ג(3) או (4) – עבירה מינהלית חוזרת כמשמעותה בסעיף 2(ג) לחוק העבירות המינהליות.

(ד)הקנס המינהלי הקצוב לעבירה מינהלית כאמור בסעיף קטן (ב) שהיא עבירה מינהלית נמשכת יהיה בשיעור חמישית מהקנס המינהלי האמור באותו סעיף קטן, לפי העניין, לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר המועד שנקבע בהתראה כאמור בסעיף 8(ב1) לחוק העבירות המינהליות.

(ה)עבירה מינהלית לפי חוק זה לא תהווה פרט רישום פלילי.

(א)הגורם המוסמך להטיל קנס מינהלי לפי סעיף 20ג(1) עד (3) הוא שוטר או מפקח שהוא עובד המדינה שנתונות לו סמכויות פיקוח לפי כל דין כאמור בסעיף 25(א)(2) לחוק סמכויות מיוחדות; הגורם המוסמך להטיל קנס מינהלי לפי סעיף 20ג(4) הוא גורם מוסמך כאמור בפסקאות (1), (2) ו־(4) עד (6) בסעיף 25(א) לחוק האמור.

(ב)הממשלה רשאית לקבוע בתקנות גורם מוסמך אחר לאכיפת ההוראות האמורות בסעיף קטן (א) מבין הגורמים המוסמכים המנויים בסעיף 25(א) לחוק סמכויות מיוחדות; על קביעת גורם מוסמך כאמור יחולו הוראות סעיף 25(ב) לחוק סמכויות מיוחדות.

(1)חייב בבידוד לפי צו בידוד בית שהפר את חובת הבידוד בניגוד לסעיף 2(ד) לאותו צו;

(2)מפר איסור הגעה למקום בידוד בתחבורה ציבורית, בניגוד להוראות סעיף 2(ד) לצו בידוד בית;

(3)מפר חובת דיווח, בניגוד להוראות סעיף 3 לצו בידוד בית;

(4)מפר חובת עטיית מסכה בניגוד להוראות סעיף 3ה(א) לצו בידוד בית.

משטרת ישראל תדווח לוועדה, בכתב, ב־1 בינואר, באפריל, ביולי ובאוקטובר בכל שנה, על אלה:

(1)מספר החקירות שנפתחו בשל חשד לעבירות שנעברו לפי סעיף 20ג, מספר כתבי האישום שהוגשו בשלהן ומספר פסקי הדין שהסתיימו בהרשעה;

(2)מספר הקנסות המינהליים שהוטלו לפי סעיף 20ד בחלוקה לפי סעיפי העבירה ובציון גובה הקנס שהוטל, הגורם המוסמך שהטיל את הקנס לפי סעיף 25(א)(1), (2) או (3) עד (6) לחוק סמכויות מיוחדות, מספר הקנסות שבוטלו, מספר הבקשות שהוגשו להישפט, מספר ההרשעות ומספר הזיכויים.

(א)החליט המנהל לתקן הוראה בצו בידוד בית שעניינה בידוד או עטיית מסכה, וכל הוראה בצו בידוד בית הקשורה בכך, יחולו הוראות אלה:

(1)תיקון הצו יוגש לוועדה בליווי דברי הסבר והתשתית העובדתית שעמדה בבסיס ההצעה להתקינו; הוועדה רשאית לאשר את התיקון לצו, כולו או חלקו, לא לאשרו או לשנות את תקופת תוקפו, בתוך 72 שעות מהמועד שבו הוגש לה, ואם הסתיימה התקופה האמורה ביום מנוחה או שבתון שנקבע בחיקוק – עד השעה 14:00 ביום שלאחר יום המנוחה או השבתון כאמור; החליטה הוועדה לאשר את התיקון לצו – יפורסם ברשומות סמוך לאחר מכן וייכנס לתוקף במועד פרסומו, אלא אם כן נקבע בו מועד מאוחר יותר;

(2)לא קיבלה הוועדה החלטה כאמור בפסקה (1) בתוך המועד הקבוע באותה פסקה, יחולו הוראות אלה:

(א)התיקון לצו יפורסם ברשומות וייכנס לתוקף עם פרסומו, והכול אלא אם כן החליט המנהל אחרת, ובלבד שמועד הכניסה לתוקף לא יהיה מוקדם ממועד הפרסום ברשומות;

(ב)הוועדה תקיים דיון בתיקון לצו ותחליט אם לאשרו, כולו או חלקו, לא לאשרו או לשנות את תקופת תוקפו, בתוך שבעה ימים מהמועד שהוגש לה; ועדת הכנסת רשאית במהלך התקופה האמורה להאריכה, לעניין דיון מסוים, לפרק זמן שלא יעלה על שבעה ימים;

(ג)לא קיבלה הוועדה החלטה לפי פסקת משנה (ב) עד תום התקופה האמורה באותה פסקת משנה, ואם הוחלט על הארכתה – עד תום תקופת ההארכה (בסעיף קטן זה – המועד האחרון להחלטת הוועדה), יביא יושב ראש הכנסת את אישור התיקון לצו להצבעה בכנסת בהקדם האפשרי, ולכל המאוחר עד תום שבעה ימים מהמועד האחרון להחלטת הוועדה;

(ד)החליטה הוועדה שלא לאשר את התיקון לצו, ואם הובא התיקון לצו לאישור הכנסת – החליטה הכנסת כאמור או לא קיבלה החלטה בעניין, יפקע תוקפו של התיקון לצו באותו מועד;

(ה)הודעה על פקיעת תוקף התיקון לצו כאמור והודעה על החלטה של הוועדה לאשר את הצו, כולו או חלקו, או לשנות את תקופת תוקפו, יפורסמו ברשומות;

(3)על אף האמור בפסקה (1), בהתקיים דחיפות המחייבת כי תיקון מסוים לצו ייכנס לתוקף במועד מוקדם יותר, המנהל רשאי לתקנו בלי אישור הוועדה; התיקון לצו יוגש לוועדה סמוך ככל האפשר לאחר פרסומו ברשומות, בליווי דברי הסבר והתשתית העובדתית שעמדה בבסיס ההחלטה להתקינו, ויחולו לעניין אישורו הוראות פסקה (2)(ב) עד (ה).

(ב)על אף האמור בסעיף 2(ב) לחוק העונשין, אישור לעבירות כאמור בסעיף 20ג שהוראות לגביהן נקבעו בתיקון לצו, יינתן בידי הוועדה או בידי הכנסת בהתאם להוראות סעיף קטן (א); לא אושרה עבירה שהוראה לגביה נקבעה בתיקון לצו בידי הוועדה או בידי הכנסת, לפי העניין, תתבטל האחריות הפלילית לעשיית העבירות שנקבעו בצו, לפי סעיף 4 לחוק העונשין, וקנס ששולם – יוחזר.

(ג)פורסם תיקון לצו כאמור בסעיף זה, יפרסם השר את עיקרו לציבור באופן בהיר ונגיש המותאם לקבוצות השונות באוכלוסייה, לרבות בשפה הערבית ובשפות נוספות ככל הנדרש, ובכלל זה יציג את עיקרי החובות לפי הצו והעבירות שעומדות בתוקף באותה העת באופן מרוכז, לרבות הנחיות לפי סעיף 3ה לצו; פרסום כאמור יכול שיהיה בעיתונים, בערוצי תקשורת, באינטרנט, במודעות מודפסות על שלטי חוצות או בכל דרך יעילה אחרת שימצא השר לנכון בנסיבות העניין.

(א)לשם ביצוע חקירה אפידמיולוגית רשאי חוקר אפידמיולוגי –

(1)לדרוש מכל אדם, למסור לו את המידע המזהה שלו וכן את מענו, מספר הטלפון שלו ומספר טלפון נוסף של אדם הנמצא בישראל שבאפשרותו לסייע ביצירת קשר עמו, והכול כדי לסייע באיתור מקום או זמן שבו שהה חולה ובאיתור מי שבא במגע קרוב עם חולה לשם צמצום התפשטות נגיף הקורונה;

(2)לדרוש מכל אדם, לתכלית האמורה בפסקה (1), למסור לו כל ידיעה וכן רשימת עובדים או רשימת שוהים במקום שיש בהן כדי לסייע באיתור מקום או זמן שבו שהה חולה בתקופה הנוגעת לחקירה האפידמיולוגית לפי ההנחיות המקצועיות העדכניות של משרד הבריאות, את הידוע לו לגבי פרטי מי שבאו עם החולה במגע קרוב ואת הזמן והמקום שבהם החולה בא עמם במגע.

(ב)בהפעלת הסמכויות המפורטות בסעיף קטן (א) לשם ביצוע חקירה אפידמיולוגית כאמור, רשאי חוקר אפידמיולוגי להסתייע באדם אחר, ובכלל זה חייל (בסעיף זה – גורם מסייע); לא יסייע אדם אחר בביצוע חקירה כאמור, אלא אם כן מתקיימים לגביו כל אלה:

(1)הוא עבר הכשרה של משרד הבריאות לעניין סיוע בביצוע החקירה, ובכלל זה הכשרה לעניין ההגנה על פרטיותם של מי שמידע לגביהם מתקבל עקב חקירה אפידמיולוגית, וניתן לו אישור בכתב על כך;

(2)הוא חתם על טופס התחייבות לשמירה על סודיות שבו הובהר לו כי שימוש במידע שלא לפי הוראות חוק זה עלול להוות עבירה פלילית;

(3)הוא פועל בהנחיית משרד הבריאות ובפיקוחו.

(ג)המנהל יקבע בנוהל הוראות לעניין הגורמים המסייעים כאמור ואופן הסיוע שיתנו.

פורסם נוהל סיוע בחקירות אפידמיולוגיות לפי סעיף 20ח(ג) לפקודת בריאות העם, 1940.

(ד)לא יסייע גורם מסייע בעניינו של אדם שהוא מכיר או סבור שהוא צפוי להכיר.

(ה)ביקש גורם מסייע מאדם למסור לו מידע לפי סעיף קטן (א), רשאי אותו אדם להודיע כי ימסור את המידע רק לחוקר אפידמיולוגי.

(ו)מידע שהתקבל לפי סעיף זה יישמר במערכות המידע של משרד הבריאות בלבד, ולא ייעשה בו שימוש אלא כדי לסייע באיתור מקום או זמן שבו שהה חולה ובאיתור מי שבא במגע קרוב עם חולה לשם צמצום התפשטות נגיף הקורונה.

(ז)אדם שהגיע אליו מידע לפי סעיף זה ישמרנו בסוד, לא יגלה את האמור בו לאחר ולא יעשה בו כל שימוש פרט לתכלית האמורה בסעיף זה.

(ח)אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מסמכותו של מי שנתונה לו סמכות לפי פקודה זו להסתייע באחר.

(פקע).

(1)אם יש לו לרופא ממשלתי של כל מחוז הוכחות כי איזה אדם סובל ממחלה מידבקת שיש ליחסה לחלב הנמכר במחוז ע״י איזו מחלבה או כי החלב של כל מחלבה כזאת עלול להביא את המחלה המידבקת על כל אדם הגר במחוז, חייב רופא ממשלתי לבקר את המחלבה ולבדוק אותה ואת כל אדם ואדם העובד בה או הגר בבנין המחלבה או הגר בכל בנין אשר מתגורר בו כל אדם העובד באותה מחלבה, ולהגיש מיד דו״ח על תוצאות בדיקתו לרופא המחוזי של המשרד אשר באותו מחוז, והרופא המחוזי, לאחר שיעיין בדו״ח הנ״ל ובדו״ח של פקיד וטרינרי ממשלתי בדבר מצב בריאותו של העדר ובכל עדות אחרת שתוגש לפניו ע״י הצדדים הנוגעים בדבר, יעשה אחת משתי אלה: או שיתן צו הפוקד על בעל המחלבה לא לספק חלב מאותה מחלבה, בתוך המחוז או מחוצה לו עד לביטול הצו ע״י הרופא המחוזי, או שיחליט כי אין צורך במתן צו כזה.

(2)כל צו כזה יבוטל מיד לכשיווכח הרופא המחוזי כי החלב מן המחלבה הנ״ל שוב אינו עלול לגרום למחלה מידבקת.

(3)הרשות לכל בעל מחלבה המוצא את עצמו נפגע ע״י צו כזה לערער בפני הממונה על המחוז, והממונה על המחוז רשאי ליתן צו הדורש מאת בעל המחלבה לחדול מהספיק חלב או יוכל לשנות או לבטל כל צו שניתן ע״י הרופא המחוזי, ורשאי הוא בכל עת שהיא לבטל כל צו שניתן עפ״י סעיף זה. עד שתינתן ההחלטה בכל ערעור כזה ישאר הצו בתקפו.

(4)כל המסרב להרשות לרופא הממשלתי לערוך את הבדיקה כפי שנקבע לעיל או שלאחר נתינת כל צו עפ״י סעיף זה הוא מוסיף לספק חלב בניגוד לצו, יאשם בעברה ויהא צפוי לקנס שלא יעלה על עשר לירות ואם הוא ממשיך בעברה זו יהא צפוי לקנס נוסף שלא יעלה על חמש לירות לכל יום שבו הוא ממשיך בעברה.

לפי החוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס׳ 5), תשל״ג–1973, במקום העונש הנקוב בסעיף זה יבוא העונש שבסעיף 71.

(5)בעל מחלבה לא יהא צפוי לעמוד למשפט על הפרת חוזה אם נבעה ההפרה מתוך צו שניתן עפ״י סעיף זה.

(1)כל אדם –

(א)הסובל ממחלה מידבקת והוא מגלה עצמו, ביודעין, בצורה שיש בה סכנה לבריאות הצבור בכל רחוב, מקום צבורי, חנות, בית מלון, כלי רכב צבורי או בכל מקום שהשימוש בו משותף לאנשים, פרט לבני המשפחה או לאנשי הבית שהאיש הסובל כנ״ל משתייך אליהם, או כשהוא נתון במצב העלול לסכן את בריאות הצבור, הוא נכנס לכל כלי רכב צבורי מבלי להודיע תחילה לבעליו, למפקחו או לנהגו כי הוא סובל; או

(ב)הממונה על אדם הסובל כנ״ל והוא מגלה אותו ברבים כאמור לעיל; או

(ג)הנותן, משאיל, מוכר, מעביר או מגלה כל כלי מטה, מלבושים, סחבות או דברים אחרים העלולים להסתיר בתוכם את נגע ההידבקות, או המתיר לכבס אותם או לגלותם בכל מכבסה או בכל מקום שהשימוש בו משותף לכמה אנשים, פרט לבני המשפחה או לאנשי הבית שהאיש הנגוע משתייך אליהם, מבלי שיחטא אותם תחילה להנחת דעתו של הרופא הממשלתי,

יאשם בעברה ויהא צפוי לקנס שלא יעלה על חמש לירות.

(2)כל בעל או נהג של כלי רכב צבורי [במקור: מרכבה צבורית] ידאג לחיטוי כלי הרכב כדי הנחת דעתו של הרופא הממשלתי מיד לאחר שהוביל, לפי ידיעתו, אדם הסובל ממחלה מידבקת ולפי סוגה או מצבה של המחלה עלול כלי הרכב להצפין או לשמור בתוכו את ההידבקות או את גורם ההדבקות; ואם לא יעשה כן יאשם בעברה ויהא צפוי לקנס שלא יעלה על חמש לירות; אלא שלא יידרש מאת בעל כלי הרכב או מאת נהגו להוביל בכלי הרכב כל אדם הסובל כנ״ל אלא אם כן שולם לו סכום שיש בו כדי לכסות כל הפסד או הוצאה העלולים להגרם לו ע״י ביצוע הוראות סעיף זה.

חובתו של המשרד תהא, לכשידרש על ידי בעל כלי הרכב או על ידי נהגו, לדאוג לחיטוי כלי הרכב הצבורי כנ״ל, והמשרד יעשה זאת בחנם.

(3)כל המשכיר ביודעין בית, חדר או חלק של בית שבו סבל אדם ממחלה מידבקת, בלא שחיטא, להנחת דעתו של הרופא הממשלתי או מפקח הבריאות, את הבית, החדר או החלק של הבית וכל החפצים שבו העלולים לשמור בהם את ההידבקות, יאשם בעברה ויהא צפוי לקנס שלא יעלה על עשרים לירות.

לצרכי סעיף־קטן זה רואין את בעליו של בית מלון כאילו השכיר חלק של בית לאדם שנתקבל כאורח לאותו בית מלון.

(4)הוריו של ילד או אדם הממונה על טיפולו או השגחתו של ילד הסובל או שסבל מאחת המחלות המידבקות המפורטות בתוספת השלישית של פקודה זו או מכל מחלה אחרת שיכריז עליה המנהל, במודעה שתפורסם ברשומות, כעל מחלה מידבקת בכל אזור מסויים ולמשך כל תקופה מסויימת לצרכי סעיף־קטן זה, או הוריו של ילד או האדם הממונה על טיפולו או השגחתו של ילד הגר בבית שבו שוררת או שררה מחלה כזאת במשך שלושה חדשים, וביודעין או מתוך רשלנות הם מרשים לילד לבקר בבית הספר בלא שיקבלו ויראו למורה או לאדם אחר הממונה על בית הספר תעודה מרופא בעל רשיון כי מותר לילד לבקר בבית הספר, ייאשמו בעבירה ויהיו צפויים לקנס.

כל מורה אשר ירשה לילד, ביודעין, לבקר בבית ספר מתוך הפרת הוראות סעיף־קטן זה, יאשם בעברה ויהא צפוי לקנס של לא יותר מחמש לירות.

(5)שום אדם הסובל ממחלה מידבקת או הגר בבית מנוגע או שהוכח כי הוא מצפין בגופו את גורם ההידבקות של מחלה מידבקת באופן המהווה סכנה לאחרים:–

(א)לא יעסוק בכל מלאכה הקשורה בהספקת מזון אם לא נקטו באמצעי־זהירות מתאימים נגד הפצת המחלה; או

(ב)לא ינהל כל עסק או מסחר באופן העלול להפיץ את המחלה;

כל העובר ביודעין על הוראות סעיף־קטן זה יאשם בעברה ויהא צפוי לקנס שלא יעלה על עשר לירות.

(6) (א)אם מת אדם ממחלה מידבקת בבית חולים או במקום זמני לשיכון חולים, והרופא הממשלתי או רופא בעל רשיון מעיד כי כדי למנוע כל סכנה של העברת המחלה או הפצת ההידבקות רצוי, לפי דעתו, שלא להוציא את הגופה מבית החולים אל המקום הנ״ל אלא אם כן עומדים לקבור אותה מיד, הרי יהא אסור לכל אדם להוציא את הגופה אלא לצורך זה בלבד; ומשהוצאה הגופה מבית החולים או מהמקום הנ״ל תילקח מיד ישר למקום הקבורה ושם תקבר.

לפי סעיף 4 לחוק האנטומיה והפתולוגיה, תשי״ג–1953, הוראה זו לא תחול על גוויה כאמור בסעיף 2 לחוק האמור.

(ב)כל העובר ביודעין על הוראות סעיף־קטן זה יאשם בעברה ויהא צפוי לקנס שלא יעלה על עשר לירות.

(ג)שום דבר האמור בסעיף־קטן זה לא ימנע העברת גופת מת מבית החולים לחדר־המתים, ולצרכי סעיף־קטן זה רואין את חדר־המתים כחלק מבית־החולים.

לפי החוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס׳ 5), תשל״ג–1973, במקום העונשים הנקובים בסעיף זה יבוא העונש שבסעיף 71.

רשאי המנהל, באישור שר הבריאות, להתקין מזמן לזמן תקנות שיראה צורך בהן בענין בידודם, שיכונם וריפויים של אנשים הנגועים או העלולים להיות נגועים בכל מחלה אפידמית, מקומית או מידבקת ובענין מניעת התפשטותן, הכנסתן לישראל, או התחלתן של המחלות האלה, הן בימיה, בנהרותיה ובמימיה של הארץ והן ביבשה שלה; ורשאי הוא להכריז מי היא הרשות או מי הן הרשויות אשר תטלנה ותבצענה את התקנות האלה.

(א)בפקודה זו –

”מוסד רפואי“ – בית חולים, מרפאה, מוסד לטיפול במשתמשים בסמים ומעבדה;

”מטופל“ – מי שמקבל טיפול במוסד רפואי, בין בדרך של אשפוז, שהיית יום או שהיית לילה, ובין בכל דרך אחרת;

”ענף רפואה ייחודי“ – ענף רפואה המפורט בתוספת החמישית;

”יחידה מקצועית“ – יחידה בבית חולים, לרבות מחלקה, מכון, מרפאה או חדר ניתוח ולמעט מעבדה;

”יחידה מקצועית ייחודית“ – יחידה מקצועית העוסקת בענף רפואה ייחודי.

(ב)לצרכי חלק זה יכלול המונח ”בית חולים“ כל בית חולים, מבראה, בית מרפא וכל בנין המשמש, או מכוון לשמש, לקבל אנשים הסובלים מכל חולי, פצע, ליקוי גופני או רוחני ולקבלת נשים יולדות, כדי לטפל באנשים טיפול רפואי, בין שניתן או הובטח ובין שלא ניתן או הובטח שכר או תשלום ע״י כל אדם שנתקבל שם כנ״ל.

(1)לא יקים אדם בית חולים אלא אם כן קיבל אישור לכך, מראש, מאת המנהל (להלן – אישור הקמה); לענין זה, ”הקמה“ – לרבות בניה, הרחבה, הוספת יחידה מקצועית או מיטות, שינוי ייעוד של יחידה מקצועית או של מיטות, פתיחת חדר ניתוח, וכן הסבה או התאמה של מבנה קיים לבית חולים.

(2)המנהל יתן אישור הקמה, בהתחשב בשיקולים רפואיים ובשיקולים הבאים בלבד:

(א)ההקמה וההפעלה השוטפת של בית החולים לא יטילו מעמסה על ההוצאה הציבורית לבריאות;

(ב)תוספת המיטות לא תגרום לחריגה משיעור המיטות לנפש על פי יעודן ועל פי צרכי האוכלוסיה באותו אזור.

(3)השר, באישור ועדת הבריאות של הכנסת, יקבע בתקנות כללים, מבחנים ואמות מידה לביצוע הוראות סעיף קטן (2).

פורסמו תקנות בריאות העם (אמות מידה לאישור הקמה למרפאות), התשע״ז–2017.

(3א)המנהל לא ייתן אישור הקמה לענין הוספת יחידה מקצועית ייחודית אלא אם כן הוספתה לא תגרום לחריגה מהמספר המרבי של יחידות כאמור בענף הרפואה הייחודי שלגביו מתבקש האישור או משיעור היחידות כאמור לנפש באותו ענף רפואה, כמפורט בתוספת החמישית, ובכפוף לתנאים המפורטים באותה תוספת.

(3ב)שר הבריאות, בהסכמת שר האוצר, רשאי לשנות בצו את התוספת החמישית.

(4)הוראות סעיף זה באות להוסיף על הוראות כל דין.

המנהל רשאי, לאחר ששמע את עמדת בית החולים, להורות על סגירת יחידה מקצועית בבית החולים, או על הפחתה של מספר המיטות בו, בכל אחד מאלה –

(1)לשם צמצום ההוצאה הציבורית לבריאות, ובלבד שאין בכך כדי לפגוע בבריאות הציבור;

(2)לשם שמירה על בריאות הציבור או מניעת פגיעה בבריאות הציבור;

(3)לגבי יחידה מקצועית בבית חולים העוסקת בנטילת אברים או בהשתלת אברים כהגדרתן בחוק השתלת אברים, התשס״ח–2008 – בית החולים או היחידה המקצועית לא קיימו הוראה מהוראות החוק האמור;

(4)לגבי מחלקה מוכרת כהגדרתה בחוק תרומת ביציות, התש״ע–2010 – בית החולים או המחלקה המוכרת לא קיימו הוראה מהוראות החוק האמור.

(א)כל תשלום לרופא או לבעל מקצוע אחר, בעד שירות רפואי שביצע בתחומי מוסד רפואי, בין שהרופא או בעל המקצוע הוא עובד המוסד הרפואי ובין שאינו עובדו, ישולם לרופא או לבעל המקצוע על ידי המוסד הרפואי בלבד.

(ב)הוראות סעיף זה לא יחולו על השירותים המפורטים להלן, אלא אם כן קבע שר הבריאות אחרת לגבי כלל קופות החולים וחברות הביטוח כאחד:

(1)שירות רפואי שלגביו יש לרופא או לבעל המקצוע האחר זכאות לתשלום מחברת ביטוח או מקופת חולים, במסגרת התקשרות ביניהם;

(2)שירות התייעצות עם רופא או עם בעל מקצוע אחר.

(ג)רופא או בעל מקצוע אחר, או מי מטעמם, לא יקבלו, במישרין או בעקיפין, כל תשלום נוסף על התשלום כאמור בסעיף קטן (א), בעד השירות הרפואי שביצעו בתחומי מוסד רפואי, והמוסד הרפואי לא יאפשר כל תשלום כאמור.

(ד)התקשרות של מוסד רפואי עם רופא או בעל מקצוע אחר לביצוע שירות רפואי בתחומי המוסד הרפואי תכלול התחייבות של הרופא או של בעל המקצוע להימנע מקבלת תשלום נוסף כאמור בסעיף קטן (ג).

(ה)בסעיף זה –

”חברת ביטוח“ – מבטח כהגדרתו בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ״א–1981;

”מוסד רפואי“ – בית חולים או מרפאה כירורגית;

”מרפאה כירורגית“ – מרפאה כהגדרתה בסעיף 34(ג), הטעונה רישום בהתאם להוראות לפי סעיף 34(א)(2), ואשר מבוצעות בה פעולות כירורגיות;

”קופת חולים“ – קופת חולים במסגרת תכנית לשירותי בריאות נוספים כמשמעותם בסעיף 10 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ״ד–1994;

”תשלום“ – בין כשכר עבודה ובין בכל דרך אחרת.

(א) (1)שר הבריאות, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הבריאות של הכנסת, יקבע בתקנות כללים שיחולו על רופא, בין שכיר ובין עצמאי, שייעץ לאדם או טיפל בו במסגרת שירות מרפאה ציבורי או שירות מרפאה קהילתי לעניין איסור המשך טיפול באותו אדם או ייעוץ לו שלא במימון ציבורי, במהלך תקופת מרווח שיקבע.

(2)תקופת המרווח כאמור בפסקה (1) לא תפחת מארבעה חודשים ולא תעלה על שמונה חודשים מעת הייעוץ או הטיפול האחרון שנתן הרופא במסגרת שירות המרפאה הציבורי או שירות המרפאה הקהילתי.

(3)השר רשאי לקבוע בתקנות כאמור בפסקה (1) ובדרך האמורה בה הגבלות או הקלות במקרים ייחודיים שיקבע, שיחולו במקום האיסור כאמור באותה פסקה, אם מצא שניתן להסתפק בכך לשם מניעת ניגוד עניינים בין עבודתו של הרופא במסגרת שירות מרפאה ציבורי או שירות מרפאה קהילתי ובין עיסוקו כרופא שלא במימון ציבורי.

(ב)שר הבריאות ידווח לוועדת הבריאות של הכנסת על היישום וההשלכות של ההוראות לפי סעיף זה, פעמיים בשנה ב־1 באפריל של כל שנה וב־1 באוקטובר של כל שנה, במשך שלוש שנים החל מיום י״ט בכסלו התשע״ו (1 בדצמבר 2015).

(ג)בסעיף זה –

”חוק ביטוח בריאות“ – חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ״ד–1994;

”מימון ציבורי“ – מקורות מימון אלה, כולם או חלקם:

(1)מקורות המימון המפורטים בסעיף 13(א) לחוק ביטוח בריאות;

(2)הכנסה שמקורה ברכש של משרד ממשרדי הממשלה, צבא הגנה לישראל או המוסד לביטוח לאומי;

(2א)תשלום ששילם תייר מרפא למוסד רפואי ציבורי; לעניין זה, ”מוסד רפואי ציבורי“, ”תייר מרפא“ – כהגדרתם בחוק תיירות מרפא, התשע״ח–2018;

(3)מקורות מימון ציבוריים נוספים שקבעו שר הבריאות ושר האוצר בצו;

”שירות מרפאה ציבורי“ – שירות הניתן במרפאת חוץ הפועלת במסגרת בתי חולים כלליים, לרבות מרפאת בריאות הנפש בבתי חולים כלליים וכן מכון המבצע פעולות אבחון בבית חולים כללי ולמעט שירות רפואי פרטי (שר״פ);

”שירות מרפאה קהילתי“ – שירות שמציעה קופת חולים כחלק מסל שירותי הבריאות כהגדרתו בסעיף 7 לחוק ביטוח בריאות, לרבות שירות כאמור הניתן במכון המבצע פעולות אבחון.

פורסמו תקנות בריאות העם (כללים לעניין המשך טיפול רפואי שלא במימון ציבורי לאחר טיפול רפואי במסגרת שירות מרפאה ציבורי או שירות מרפאה קהילתי), התשע״ז–2017.

(א)לא יפתח אדם מוסד רפואי, לא יפעילו ולא ינהלו, אלא אם כן נרשם בידי המנהל בהתאם להוראות פקודה זו והתקנות לפיה. היה המוסד הרפואי בית חולים, יכלול הרישום את פירוט ענפי הרפואה שבהם מורשה בית החולים לעסוק, ואת פירוט היחידות המקצועיות המורשות לפעול בו.

(ב)המנהל רשאי לקבוע כי רישומו של מוסד רפואי יהיה לתקופה מוגבלת שתיקבע בעת הרישום, בשים לב לאפיו של המוסד ותיפקודו ושאר נסיבות הנוגעות לענין.

(ג)לא ינהל אדם מוסד רפואי רשום ולא יפעילו אלא בהתאם להוראות פקודה זו והתקנות לפיה, וכן בהתאם לתנאים שקבע המנהל לענין אותו מוסד רפואי.

פורסמו תקנות בריאות העם (תנאי שחובה לקיימו במרפאה), התשמ״ז–1987.

(א)המנהל רשאי להורות בצו על סגירת מוסד רפואי (להלן – צו סגירה), אם מצא אחת מאלה:

סמכות המנהל עפ״י סעיף זה הואצלה לכל רופא מחוזי כמשמעותו בפקודה בתחום לשכת הבריאות המחוזית או הנפתית, לפי הענין, שעליה הוא מופקד (י״פ תשנ״ב, 3781).

(1)המוסד הרפואי אינו רשום לפי הוראות פקודה זו;

(2)במוסד הרפואי לא קוימה הוראה מהוראות פקודה זו או התקנות לפיה, או לא קויים תנאי שקבע המנהל לאותו מוסד רפואי;

(3)המוסד הרפואי מתנהל בדרך שאינה לטובת בריאותם או רווחתם של המטופלים בו.

לענין סעיף זה, ”מוסד רפואי“ – לרבות חלק ממנו.

(ב)המנהל יקבע בצו הסגירה הוראות לענין ביצועו, לרבות בדבר איסור קבלת מטופלים חדשים, המשך הטיפול במטופלים או העברתם של המטופלים למוסד רפואי אחר, וכן את המועד לסגירת המוסד הרפואי.

(ג)לא יתן המנהל צו סגירה ולא יורה על ביטול רישום לפי סעיף קטן (ו)(2) או (3) אלא לאחר שנתן לבעליו של המוסד הרפואי או למנהלו, הזדמנות להשמיע את טענותיהם בפניו; אולם, אם מצא המנהל כי נשקפת סכנה מיידית חמורה למטופלים, רשאי הוא לתת צו סגירה לאלתר.

(ד)צו סגירה או החלטה על ביטול רישום לפי סעיף קטן (ו) יימסרו לבעליו של המוסד הרפואי או למנהלו.

(ה)בעליו של מוסד רפואי או מנהלו, רשאים, בתוך שלושה חדשים מהיום שבו נמסר להם הצו, או מהיום שבו נמסרה להם החלטת המנהל לבטל את הרישום של המוסד לפי סעיף קטן (ו)(2) או (3), לערור על הצו או ההחלטה לפני שר הבריאות; אין בהגשת הערר כדי לעכב את הביצוע של צו הסגירה.

(ו)המנהל רשאי להורות על ביטול רישומו של מוסד רפואי אם נתקיים בו אחת מאלה:

(1)ניתן צו סגירה ולא הוגש עליו ערר, או הוגש ערר – ונדחה;

(2)הרישום לא חודש בתום התקופה שנקבעה לו;

(3)המנהל מצא כי המוסד הרפואי חדל לשמש ככזה.

(ז)בצו סגירה רשאי המנהל להורות למשטרה להיכנס למוסד הרפואי שלגביו ניתן הצו ולנקוט כל אמצעי, לרבות שימוש בכוח סביר, כדי להבטיח ציות לצו.

(א)מנהל מוסד רפואי לא יפעיל אדם בביצוע פעולה מהפעולות המנויות בטור ב׳ לתוספת השישית במערכת גז רפואי, אלא אם כן הוא גורם מקצועי המנוי בטור א׳ שלצידה העומד בתנאי הכשירות המנויים בטור ג׳ לאותה תוספת, לפי העניין, או אם הוא עובד בפיקוחו ובהדרכתו של גורם מקצועי כאמור; בסעיף זה, ”מערכת גז רפואי“ – מערכת שנועדה לספק למטופל גז בין כותלי המוסד הרפואי, ובלבד שהגז משמש למטרות רפואיות והוא תכשיר רשום כהגדרתו בפקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ״א–1981, או שניתן היתר לשיווקו לפי סעיף 47א(ג) לפקודה האמורה.

(ב)על אף האמור בסעיף קטן (א) –

(1)מנהל מוסד רפואי רשאי להפעיל אדם לשם ביצוע הפעולות של מתקין מוסמך ומפקח מוסמך המנויות בטור ב׳ לתוספת השישית, ובלבד שביום כ״ה בסיוון התשפ״ד (1 ביולי 2024) היה אותו אדם בעל ניסיון מעשי של חמש שנים לפחות בעבודה עם מערכת גז רפואי;

(2)מנהל מוסד רפואי רשאי להפעיל אדם לשם ביצוע הפעולות של איש אחזקה מוסמך המנויות בטור ב׳ לתוספת השישית, ובלבד שביום כ״ה בסיוון התשפ״ד (1 ביולי 2024) היה אותו אדם בעל ניסיון מעשי של שלוש שנים לפחות בעבודה עם מערכת גז רפואי;

(3)עד יום ל׳ בכסלו התשפ״ה (31 בדצמבר 2024) רשאי מנהל מוסד רפואי להפעיל אדם לשם ביצוע הפעולות של איש אחזקה מוסמך, מתקין מוסמך ומפקח מוסמך המנויות בטור ב׳ לתוספת השישית, אף אם אינו בוגר תוכנית הדרכה כמפורט בפרט 1(ג), 2(ג) או 3(ג) שבטור ג׳ לתוספת האמורה, לפי העניין;

(4)עד יום ה׳ בתמוז התשפ״ה (1 ביולי 2025) רשאי מנהל מוסד רפואי להפעיל אדם לשם ביצוע הפעולות של מהנדס בודק המנויות בטור ב׳ לתוספת השישית, אף אם אינו בוגר תוכנית הדרכה כמפורט בפרט 4(ג) שבטור ג׳ לתוספת האמורה.

(ג)בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), מנהל מוסד רפואי לא יפעיל מהנדס בודק כאמור בתוספת השישית בבדיקה סופית של מערכת גז רפואי בתום התקנתה או באישורה לפני הכנסתה לשימוש, אם אותו אדם פעל כמתקין מוסמך או כמפקח מוסמך כאמור באותה תוספת בקשר לאותה מערכת.

(ד)שר הבריאות רשאי –

(1)לקבוע בתקנות, לעניין פרטים 1(ג), 2(ג), 3(ג) ו־4(ג) שבטור ג׳ לתוספת השישית, כללים להכרה בתוכניות הדרכה נוספות שאינן מטעם המשרד, ובכלל זה הוראות לעניין תוכני ההדרכה והיקפה, סוג המוסדות הרשאים להעביר את ההדרכה ותשתיות, מיתקנים וכוח האדם הנדרשים להדרכה;

(2)לשנות, בצו, באישור ועדת הבריאות של הכנסת, את טור ג׳ לתוספת השישית, למעט פרטים 1(א), 2(א), 3(א) ו־4(א) שבו, ובכלל זה לקבוע חובת עמידה בבחינות עיוניות או מעשיות שיערוך המשרד או מי מטעמו;

(3)אם נקבעה בצו כאמור בפסקה (2) חובת עמידה בבחינות – לקבוע בתקנות את נושאי הבחינות וסדרי הבחינות.

בבית חולים המתנהל בידי מי שאיננו רופא בעל רשיון ימונה מנהל רפואי שהוא רופא בעל רשיון, אשר ייעץ למנהל בנושאים הרפואיים של בית החולים.

אין רושמים בית חולים אלא אם כן נוכח המנהל –

(א)כי הרופא בעל הרשיון או הרופאים בעלי הרשיון הממונים על אותו בית חולים או על חלקים ממנו מוסמכים לעסוק בכל ענף־רפואה מיוחד או ענפי־רפואה מיוחדים שאותו בית חולים עוסק בהם, וכי מכל הבחינות האחרות ראויים הם לשמש ממונים על בית החולים; וכן

(ב)יש מספר מספיק של אחיות; וכן

(ג)כי האחות הראשית או אדם אחר הממונה על האחיות היא אחות מוסמכת ויש בידה דיפלומה או תעודות־לימוד כאחות, שהן מוכרות מטעם המנהל; וכן

(ד)כי המגרש, הבנין או הבנינים והנוחויות הכלליות מניחים את הדעת מכל הבחינות; וכן

(ה)כי הציוד מתאים ומספיק למילוי כל הדרישות של בית החולים או בית המרפא; וכן

(ו)כי בית החולים מכיל לא פחות משתים עשרה מטות לחולים, מלבד מטות הבידוד.

אם מתנהלים בתי חולים או בתי מרפא על ידי יותר מרופא אחד בעל רשיון, רואין רק אחד מן הרופאים האלה כמנהל והוא יהיה אחראי בתור כזה.

שר הבריאות רשאי לקבוע, דרך כלל או לסוגים של בתי חולים או מרפאות או לגבי סוגי חולים שבהם, יומנים ורשומות אחרות, שקיומם וניהולם חובה על מנהל בית חולים או על רופאיו, או על מנהל מרפאה או על רופאו.

פורסמו תקנות בריאות העם (הודעה על פטירות ואירועים מיוחדים), תש״ם–1980.

פורסמו תקנות בריאות העם (הודעה על אי־התאוששות לאחר הרדמה), התשמ״א–1980.

פורסמו תקנות בריאות העם (דיווח על מטופלים באירוע נפגעים מורכב), התשפ״ה–2025.

(1)שר הבריאות רשאי בתקנות לחייב מנהל בית חולים או רופאיו להגיש לרופא ממשלתי שמינה לכך דינים וחשבונות לפי טופס שנקבע בתקנות וכל מידע מיוחד שידרוש הרופא הממשלתי.

פורסמו תקנות בריאות העם (הגשת מידע מיוחד), תשל״ה–1974.

פורסמו תקנות בריאות העם (דיווח על לידת תינוקות עם מומים), התשמ״ב–1982.

פורסמו תקנות בריאות העם (דיווח ומידע מיוחד על מחלת הסרטן), התשמ״ב–1982.

פורסמו תקנות בריאות העם (הגשת דין וחשבון), התשנ״ח–1998.

(2)הרופא הממשלתי, או מי שהוא הסמיך לכך בכתב מבין עובדי משרד הבריאות, רשאים בכל עת סבירה לבדוק את היומנים והרשומות המתנהלים בבית החולים, ומנהל בית החולים וכל אדם המועסק בו חייבים להקל על בדיקה כזאת.

(3)הגיעו לשר הבריאות ידיעה או תלונה על מעשה או מחדל שיש עמו חשד סביר לפגיעה בזכות כל שהיא של חולה תוך כדי אשפוזו בבית חולים או תוך כדי טיפול בו במרפאה או עקב האשפוז או הטיפול כאמור, רשאי רופא ממשלתי כאמור בסעיף קטן (1) לבדוק את הרשומות הרפואיות המתייחסות לאותו חולה, ומנהל בית החולים או רופא המרפאה, חייבים לספק לרופא הממשלתי כל מידע שידרשו לצורך בירור המקרה, לרבות מידע מתוך רשומות רפואיות המתייחסות לחולים אחרים, ובלבד שזהותם של חולים אלה לא תיחשף.

(4)האמור בסעיף זה אינו בא לגרוע מכל חובה שהוטלה בהוראה אחרת של פקודה זו או של חיקוק אחר, ואין בו כדי להתיר פרסום שמותיהם של חולים.

שר הבריאות רשאי לקבוע בתקנות הוראות המחייבות מנהלי בתי חולים או מרפאות הטעונות רישום כאמור בסעיף 34 וכל האחראים בהם על קבלת חולים לטיפול, להודיע ללא דיחוי לתחנת משטרה קרובה על כל אדם פצוע, חסר הכרה או מת, שהגיע לבית החולים או למרפאה כאמור ושיש חשש סביר שהיה מעורב במעשה אלימות.

פורסמו תקנות בריאות העם (הודעה על חשש אלימות), תשל״ו–1975.

(א)בחלק זה –

”אבטחת מידע“ – כהגדרתה בחוק הגנת הפרטיות, התשמ״א–1981;

”בית חולים גריאטרי“ – כל אחד מאלה:

(1)בית חולים כמשמעותו בסעיף 24, שלפי תנאי רישומו כאמור בסעיף 25 הוא מורשה לעסוק בטיפול בחולים סיעודיים או תשושי נפש ומיועד כולו לטיפול בחולים כאמור;

(2)מחלקה בבית חולים כאמור בפסקה (1), המיועדת לטיפול בחולים סיעודיים או תשושי נפש;

”מנהל בית החולים“ – מנהל בית חולים גריאטרי כהגדרתו בפסקה (1) להגדרה ”בית חולים גריאטרי“ או מנהל בית חולים שיש בו מחלקה כאמור בפסקה (2) להגדרה האמורה, לפי העניין;

”מרחב משותף“ – חלל המשמש או הנועד לשמש מקום שהייה לרוב המאושפזים בבית חולים גריאטרי, ובכלל זה חדר אוכל וחדר יום;

”מרחב פרטי“ – חדר אשפוז בבית חולים גריאטרי המיועד ללינת המאושפז, לרבות חדר רחצה או שירותים הנמצאים בתוך חדר האשפוז או צמוד לו ומיועדים לשימוש המאושפז;

”נציג חוקי“ – מי שמונה על ידי המאושפז בייפוי כוח מתמשך לעניינים אישיים, או מי שמונה אפוטרופוס לעניינים אישיים, והכול לפי הוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ״ב–1962;

”פגיעה“ – ביצוע עבירה כהגדרתה בסעיף 368ד(ח)(2) עד (5) לחוק העונשין.

מטרתו של חלק זה לאתר ולמנוע פגיעה במאושפזים בבית חולים גריאטרי באמצעות התקנת מצלמות, תוך שמירה, ככל האפשר, על כבודם ופרטיותם של המאושפזים, של העובדים בבית החולים ושל כל אדם אחר הנמצא בבית החולים.

(א)מנהל בית החולים אחראי להתקנת מצלמות שיתעדו את הנעשה במרחב המשותף ובמרחב הפרטי, לשם מניעה ואיתור של פגיעה במאושפזים, לפי הוראות חלק זה.

(ב)המנהל רשאי לפטור בית חולים גריאטרי מהחובה האמורה בסעיף קטן (א), כולה או חלקה, לתקופה שיקבע, אם סבר כי אין הדבר נדרש בשים לב לנסיבות העניין, ורשאי הוא להאריך את תוקפו של הפטור מעת לעת; המנהל אינו רשאי לאצול את סמכותו לפי סעיף קטן זה.

(א)מנהל בית החולים אחראי להציב בכניסה לבית החולים ובכל מרחב בבית החולים שמופעלות בו מצלמות לפי חלק זה שלט ברור וקריא, המודיע על הפעלת מצלמות בבית החולים, ובמרחב הפרטי – גם הודעה על זכותו של מאושפז לסרב להפעלת מצלמות במרחב הפרטי שלו, כאמור בסעיף 29ז.

(ב)השלט כאמור בסעיף קטן (א) יהיה בסמל ובמילים, בשפות עברית וערבית, ובמידת הצורך – בשפות נוספות המובנות למאושפזים בבית החולים.

(ג)מנהל בית החולים אחראי ליידע כל מאושפז בדבר הפעלת המצלמות לפי חלק זה, לרבות מטרת הפעלתן, אופן הפעלתן, מיקומן, השימושים שייעשו בצילומים, ובדבר זכותו של מאושפז לסרב להפעלת מצלמות במרחב הפרטי שלו, כאמור בסעיף 29ז; מידע כאמור יימסר גם לנציגו החוקי של מאושפז, אם יש כזה, ואם מתעורר חשש כי המאושפז אינו מבין את משמעות המידע ולא מונה לו נציג כאמור – לבן משפחתו של המאושפז המוכר לצוות בית החולים.

(ד)היידוע לפי סעיף קטן (ג) יבוצע שבעה ימים לפחות לפני הפעלת המצלמות, או לפני קבלה לאשפוז של מאושפז חדש.

(ה)מנהל בית החולים יידע את כל עובדי בית החולים וכל עובד חדש בבית החולים, לפני תחילת עבודתו, בכתב ובעל פה, בשפה המובנת לעובד, על הפעלת מצלמות בבית החולים, מטרת הפעלתן, מיקומן, אזורי הצילום וכן לגבי הוראות סעיף 29י בעניין הצפייה והשימוש בצילומים.

(א)מאושפז רשאי להודיע למנהל בית החולים שבו הוא מאושפז על סירובו להפעלת מצלמות במרחב הפרטי שלו, כולו או חלקו, בכל עת, וכן רשאי הוא לבקש כי צילומים שנעשו עד למתן הודעת הסירוב – יימחקו; הודיע מאושפז כאמור – תופסק הפעלת המצלמות לפי בקשתו, ואם ביקש גם למחוק את הצילומים – יימחקו הצילומים, ובלבד שעד אותו מועד לא קיבל מנהל בית החולים מידע או תלונה על אירוע המעורר חשש לפגיעה העולה מהצילומים.

(ב)היה למאושפז נציג חוקי, רשאי הנציג החוקי להודיע על סירובו להפעלת המצלמות במרחב הפרטי של המאושפז ולמחיקת צילומים שנעשו עד למתן הודעת הסירוב, ויחולו הוראות סעיף קטן (א); חילוקי דעות בין המאושפז ובין נציגו החוקי ייחשבו עניין אישי מהותי לפי סעיף 32ט(ה) או 67ו(4) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ״ב–1962.

(ג)הודעת הסירוב והפסקת הפעלת המצלמות לפי סעיף זה יתועדו ברשומה הרפואית של המאושפז.

(ד)על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ב), הוראות חלק זה יחולו גם על מאושפז שאינו מסוגל להבין בדבר ולקבל החלטות בקשר אליו, ואין לו נציג חוקי.

(א)המצלמות יותקנו ויופעלו בבית חולים גריאטרי באופן שמספרן, מיקומן, זוויות הצילום שלהן, בחירת האמצעים הטכנולוגיים לצילום וטיב הצילום ואיכותו, יאפשרו תיעוד כאמור בסעיף 29ה, והכול במטרה למנוע פגיעה במאושפזים בבית החולים הגריאטרי, תוך שמירה ככל האפשר על כבודם ועל פרטיותם של המאושפזים, של עובדי בית החולים הגריאטרי ושל כל אדם אחר הנמצא בבית החולים הגריאטרי, ולפי הוראות סעיף קטן (ב).

(ב)המצלמות יותקנו ויופעלו לפי הוראות אלה:

(1)המצלמות יוצבו באופן גלוי ולא יוסתרו;

(2)המצלמות יצלמו בלא הקלטת קול;

(3)המצלמות יותקנו באופן שימנע, ככל האפשר, גרימת נזק או חבלה בהפעלתן;

(4)לאף אדם, פרט לגורם שהסמיך לכך מנהל בית החולים, לא תהיה אפשרות להפעיל את המצלמות או להפסיק את הפעלתן;

(5)הצילום במרחב הפרטי יתבצע רק כאשר שני אנשים או יותר נמצאים במרחק שאינו עולה על 50 סנטימטרים זה מזה;

(6)הצילום במרחב הפרטי לא יאפשר לזהות את המצולמים, ובלבד שתישמר האפשרות לזהותם, בעת ביצוע בירור, בקרה וחקירה בידי המוסמכים לכך לפי כל דין.

(ג)השר רשאי לקבוע בתקנות הוראות נוספות לעניין התקנה והפעלה של מצלמות במרחב המשותף ובמרחב הפרטי.

(א)מנהל בית החולים ישמור את הצילומים לפי חלק זה לתקופות המנויות להלן, ולאחריהן יימחקו הצילומים אוטומטית, בכפוף להוראות סעיף 29יב(ב):

(1)צילומים במרחב הפרטי – 60 ימים ממועד הצילום;

(2)צילומים במרחב המשותף – 45 ימים ממועד הצילום.

(ב)מנהל בית החולים ינקוט אמצעים סבירים כדי למנוע גישה שאינה מותרת לצילומים, ובכלל זה מניעת חיבור של המצלמות וכל מחשב או התקן שעל גביו נשמרים הצילומים לרשת תקשורת; הצילומים יישמרו בנפרד מכל מאגר מידע אחר בבית החולים, ולא יועברו או יחוברו לכל מאגר מידע אחר בלא הסכמה כדין.

(א)לא יצפה אדם בצילומים לפי חלק זה, לא יעתיקם, לא יעבירם לאחר ולא יעשה בהם או במידע שהתגלה לו מהם כל שימוש, אלא לפי הוראות חלק זה או לפי צו של בית משפט.

(ב)מנהל בית החולים אחראי להפעלה של מערכת ניטור ובקרה שתתעד את כל ניסיונות הגישה למערכת שבה נשמרים הצילומים ולרישום הפרטים המזהים של מי שניגש למערכת, מועד הגישה וטעמיה.

(ג)אין בהוראות חלק זה כדי לגרוע מסמכויות הנתונות לגורמים המוסמכים, לפי כל דין, לרבות ביחס לשימוש בצילומים.

(ד)צילומים לפי חלק זה אינם מהווים רשומה רפואית, כמשמעותה בסעיף 17 לחוק זכויות החולה, התשנ״ו–1996.

(א)מנהל בית החולים יקבע מורשי גישה לצילומים מבין אלה: חבר הנהלת בית החולים כמשמעותה בסעיף 26, האחות הראשית של בית החולים כמשמעותה בסעיף 27(ג), רופא שהוא מנהל מחלקה או אחות אחראית מחלקה.

(ב)בבית חולים שיש בו יותר משתי מחלקות לא יפחת מספר מורשי הגישה לפי סעיף קטן (א) משלושה אך לא יעלה על מורשה גישה אחד לכל מחלקה; בבית חולים שיש בו לכל היותר שתי מחלקות מספר מורשי הגישה כאמור יהיה שלושה; לעניין זה, ”מחלקה“ – כאמור בפסקה (2) להגדרה ”בית חולים גריאטרי“.

(ג)התעורר חשש לפגיעה במאושפז, יצפה מורשה גישה בצילומים, יתעד בכתב את סיבת הצפייה, וידווח למנהל בית החולים על הצפייה ועל ממצאיו; עלה מהצילומים חשד לפגיעה במאושפז יחולו הוראות סעיף 29יב.

(ד)השר יקבע הוראות בדבר הכשרת מורשי גישה, ובכלל זה הכשרה לעניין הגנת הפרטיות.

(א)צפה מורשה גישה בצילומים שעלתה מהם פגיעה במאושפז, יודיע על כך מיד למנהל בית החולים; ואולם היה למורשה הגישה יסוד סביר להניח כי מנהל בית החולים מעורב בפגיעה, יודיע על כך למנהל ולא למנהל בית החולים.

(ב)קיבל מנהל בית החולים או המנהל הודעה כאמור בסעיף קטן (א), יורה לשמור את הצילומים הקשורים לפגיעה ועשויים לסייע בבירורה, מעבר לתקופות האמורות בסעיף 29ט(א), עד להשלמת ההליכים הנדרשים על פי כל דין לבירור ולחקירה של הפגיעה.

(ג)אין בהוראות חלק זה כדי לגרוע מחובת דיווח לפי סעיף 368ד לחוק העונשין.

(א)לשם בדיקת תלונה המעלה חשש לפגיעה במאושפז, המנהל רשאי לבקש מבית חולים גריאטרי לצפות בצילומים.

(ב)מנהל בית החולים יאפשר למנהל גישה נוחה לצפייה בצילומים ויספק לו קובצי צילום אם יתבקש לעשות כן.

(ג)לשם פיקוח על ביצוע הוראות חלק זה, רשאי המנהל לדרוש מכל אדם מידע ומסמכים, ככל הדרוש לביצוע הוראות חלק זה, בלי לגרוע מכל סמכות אחרת הנתונה לו לפי כל דין.

(ד)המנהל רשאי לאצול את סמכותו לפי סעיף זה ללא יותר משמונה עובדי המשרד, שהוסמכו לפי סעיף 30.

(א)בית חולים גריאטרי לא יפעיל מצלמות במרחב המשותף או במרחב הפרטי, אלא לפי הוראות חלק זה.

(ב)אין בהוראות חלק זה כדי למנוע שימוש במצלמות שאינן קבועות, לפי הוראות כל דין.