סעיף 6 לתקנות הנכים (כללים להוכחת חוסר פרנסה), תשי״ג–1953, נכה ששוקם באמצעות עסק שבבעלותו.

(א)נכה שהוא נכה משוקם באמצעות עסק שבבעלותו היחידה או בבעלות משותפת, רואים אותו כמחוסר פרנסה לצורך סעיף 6א לחוק, אם יוכיח לקצין התגמולים נוסף לאמור בתקנות 2 ו־4, כי ההצהרות שבבקשתו, שהגיש לפי תקנה 2, הן נכונות בהתאם לאישור בכתב מאת הלשכה או מאת הרשות המקומית שבתחום שיפוטה נמצא עסקו.

(ב)בתקנה זו, ”עסק בבעלות משותפת“ כולל הפקת הכנסות בין בצורת שכר עבודה ובין בצורת רווחים אחרים המתקבלים מעסק השייך לחברת או קבוצת עובדים, בין שהיא גוף מואגד ובין שאינה גוף מואגד, שבה יש לנכה זכויות, כגון זכות חברות וכיוצא באלה.