סעיף 3ב לצו בדבר ועדות עררים (אזור הגדה המערבית) (מס׳ 172), תשכ״ח–1967, הדיון בועדה.

(א)הוגש ערר, רשאים הנגיד או ועדת העררים, בין מיוזמתם ובין לבקשת בעל דין, לקבוע כי הדיון המקדמי בערר וכן בדיון בבקשות לסעדי ביניים ולאישור ומתן תוקף של החלטה להסכמי פשרה בין הצדדים, יתקיים בפני דן יחיד.

(ב)הוגש ערר על החלטה לפי חוק הבלו על מוצרים מקומיים, מס׳ 16 לשנת 1963 והתקנות לפיו או על החלטה לפי חוק מס הכנסה, מס׳ 25 לשנת 1964, והסכום השנוי במחלוקת אינו עולה על 100,000 שקלים חדשים, רשאים הנגיד או ועדת העררים, בין מיוזמתם ובין לבקשת בעל דין, לקבוע כי הערר ידון בפני ועדת עררים של דן יחיד. ראש המינהל האזרחי מוסמך לשנות את הסכום הנקוב בסעיף קטן זה בהודעה שתנתן על ידו.

(ב1)הוגש ערר על קביעה לפי סעיפים 6א או 6ב לצו בדבר רכוש ממשלתי (יהודה והשומרון) (מס׳ 59), התשכ״ז–1967, כאמור בפרט 2 בתוספת, וכן על קביעה לפי פרט 34 לתוספת, יתקיים הדיון בערר בפני דן יחיד, אלא אם מצא הנגיד להורות אחרת מטעמים שיירשמו.

(ג)בהסכמת הצדדים, רשאי הנגיד להורות כי דיון בערר, כמשמעותו בצו זה, יתקיים בפני דן יחיד. החל הדיון בערר, רשאי יושב ראש המותב, בהסכמת הצדדים, להורות כאמור.

(ד)הועבר דיון בערר לדן יחיד על פי סעיפים קטנים (א) או (ג), רשאי הוא להמשיך בו מן השלב בו הופסק, וכן רשאי הוא, בכל שלב משלבי הדיון, להורות על העברתו למותב, אם ראה שמן הצדק לעשות כן.

(ה)לדן יחיד תהיינה הסמכויות המוקנות לועדת העררים, בשינויים המחייבים, זולת אם נקבע אחרת בצו זה.