הנוסח המלא של צו זכות־יוצרים (האמנה העולמית), התשט״ו–1955, ב-8 סעיפים.

בצו זה –

”האמנה“ – האמנה העולמית בדבר זכות־יוצרים שנתקבלה בג׳נבה ב־6 בספטמבר 1952.

תרגום רשמי של האמנה פורסם בכתבי אמנה מס׳ 158.

יצירה שפורסמה ומחברה הוא נתין או אזרח של אחת הארצות החברות באמנה, וכן יצירה שפורסמה לראשונה באחת הארצות החברות באמנה, תהיה מוגנת בישראל כאילו פורסמה לראשונה בישראל.

יצירה שלא פורסמה ומחברה היה בעת חיבורה נתין או אזרח אחת הארצות החברות באמנה תהיה מוגנת בישראל כאילו מחברה היה אזרח ישראלי.

על אף האמור בסעיפים 2 ו־3 תהיה תקופת ההגנה הניתנת בישראל ליצירות האמורות באותם סעיפים מוגבלת –

(1)לגבי יצירה שפורסמה – לתקופת ההגנה הקבועה ליצירה מאותו סוג בארץ הפרסום הראשון;

(2)לגבי יצירה שלא פורסמה – לתקופת ההגנה בארץ נתינותו או אזרחותו של מחברה.

לענין קביעת ארץ הפרסום יראו –

(1)יצירה שמחברה הוא נתין או אזרח אחת הארצות החברות באמנה ושפורסמה לראשונה בארץ שאינה חברה כאמור – כאילו פורסמה לראשונה בארץ נתינותו או אזרחותו של מחברה;

(2)יצירה שפורסמה כאחת בשתיים או יותר מהארצות החברות באמנה – כאילו פורסמה לראשונה באותה ארץ מהארצות האמורות שחוקיה מקנים לאותה יצירה את תקופת ההגנה הקצרה ביותר.

הוראות צו זה לא יחולו על יצירה שצו זכות־יוצרים (אמנת־ברן), התשי״ג–1953, חל עליה.

תחילתו של צו זה היא ביום כ״ט באלול התשט״ו (16 בספטמבר 1955).

לצו זה ייקרא ”צו זכות־יוצרים (האמנה העולמית), התשט״ו–1955“.