סעיף 20 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], סמכות לקבוע כללים בדבר ניכויים מסויימים.

(א)שר האוצר רשאי, באישור ועדת הכספים של הכנסת, לקבוע כללים בדבר ניכוי של סכומים כמפורט להלן, כולם או מקצתם, משך תקופתו ושיעורו השנתי:

(1)סכומים ששילם בעלו של בנין המושכר כולו או חלקו בשכירות מוגנת בשל פינוי דייר מוגן, או כהשתתפות בבניית המדרכה או הכביש שליד הבנין או הניקוז הקשור לבנין וכיוצא באלה;

פורסמו כללי מס הכנסה (תוספת פחת לבנינים מושכרים בשכירות מוגנת), תשל״ח–1977.

פורסמו כללי מס הכנסה (נכויים מסויימים לבעלי בתים המושכרים בשכירות מוגנת), תשל״ח–1977.

(2)סכומים ששילם חוכר מקרקעין בשל החכירה או בשל השקעה במקרקעין החכורים או בקשר אליהם;

פורסמו כללי מס הכנסה (ניכוי דמי חכירה), תשל״ח–1977.

פורסמו תקנות מס הכנסה (כללים בדבר ניכוי הוצאות להתאמת מושכר), התשנ״ח–1998.

(3)סכומים שהוציא נישום לצורך שינטוע;

פורסמו תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות שינטוע), התשמ״ד–1984.

(4)הוצאות הוניות אחרות.

פורסמו תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות חיבור למרשמי מחשב), התשמ״ט–1989.

פורסמו תקנות מס הכנסה (ניכויים מיוחדים למשתמש בציוד בשכר מכר), התשמ״ט–1989.

פורסמו תקנות מס הכנסה (ניכויים מהכנסות משקיעים בסרט ישראלי) (הוראת שעה), התש״ע–2009.

(ב)שר האוצר רשאי, באישור ועדת הכספים של הכנסת, לקבוע כללים –

(1)בדבר מתן תוספת פחת בשל בנין המושכר כולו או חלקו בשכירות מוגנת, שיעורה ומשך תקופת נתינתה;

(2)בדבר הפחתת היתרה הבלתי מופחתת של מטע שנעקר, כולו או חלקו, אם בעלו נטע מטע אחר לפני או אחרי העקירה, ובדבר דינה של ההפחתה לקביעת המחיר המקורי לענין פחת ולענין ריווח הון של המטע החדש.