שוחה הבריח צוללנים מהאתר ומצא חרב צלבנית

חרב מימי הביניים, שאולי הייתה תלויה פעם לצדו של אביר צלבני, הועלתה מקרקעית הים התיכון אחרי כשמונה מאות שנים, ונמצאה במקרה מול חופי הצפון. את הפרטים מסרה לשירות העיתונות של ישראל ד"ר שרה לנטוש מהחוג לציוויליזציות ימיות באוניברסיטת חיפה.

"הממצאים האלה נדירים מאוד וקשה למצוא אותם, כי בדרך כלל לא השאירו חרבות מאחור", אמרה לנטוש. "חרבות היו חפצים אישיים יקרי ערך וסמליים של אבירים צלבנים. הן גם היו יקרות מאוד". היא הוסיפה: "זו בהחלט חרב מטיפוס אירופי של אביר פרנקי. ייתכן שנפלה מאונייה או אבדה במהלך קרב".

איך היא יצאה מהחול

החרב, באורך מטר, אותרה בשנה שעברה כשהיא בולטת מקרקעית הים ליד חוף דור, מדרום לחיפה, על ידי שלומי קצין, סטודנט לציוויליזציות ימיות ששחה במקום. לפי האוניברסיטה, הוא הבחין בצוללנים שהשתמשו בגלאי מתכות, חשד בגניבת עתיקות, הבריח אותם והמשיך לסרוק בעצמו את הקרקעית, ואז ראה את כלי הנשק מבצבץ מהחול.

קצין עדכן את האוניברסיטה, וזו פנתה לרשות העתיקות. באישור מיוחד הועלתה החרב בזהירות כדי למנוע נזק נוסף, והועברה למעבדת שימור. "טיימס אוף ישראל" דיווח בפברואר 2026 שזו הפעם השנייה בתוך חמש שנים שקצין מוצא חרב כזאת, אחרי חרב דומה שהועלתה באותו מקטע חוף ב-2021.

למה סורק של בית חולים ולא אזמל

מאות שנים על קרקעית הים עטפו את הלהב בקרום עבה של משקעים ימיים, ולכן לא היה אפשר להעריך את מצבו מבחוץ. במקום להסיר את הקרום, לקחו החוקרים את החרב לסריקת CT בבית החולים "מדיקה אלישע" בחיפה.

"ה-CT הוא שיטה לא פולשנית ולא הרסנית לבדיקת החרב, שהייתה מכוסה בצדפים ובאבנים, כך שהיה קשה לראות את הצורה והמצב של הברזל מתחת", אמרה לנטוש, "אבל ה-CT נותן לנו הזדמנות להסתכל פנימה ולראות את הצורה והעיצוב". את הקרום אי אפשר פשוט להסיר: כל חשיפה לאוויר תאיץ את קצב ההתפוררות של הברזל שמתחתיו.

הסריקות תיארכו את כלי הנשק למאה השתים-עשרה והראו שהוא נועד לאחיזה ביד אחת, בהתאמה לחרבות שנשאו אבירים צלבנים. החוקרים הסיקו שהחרב לא יוצרה בארץ אלא הובאה מאירופה בידי צלבנים שהקימו מעוזים לאורך חופי הלבנט. הדימות חשף גם שבר בלהב, והראה שרק חלק קטן מהברזל המקורי שרד את מי המלח ואת החול הנודד, ולכן אי אפשר להעריך את משקלה המקורי של החרב. "ג'רוזלם פוסט" מסר את אותה פרשנות לסריקה בדיווח שלו על הממצא.

למה חרבות צלבניות כמעט לא נמצאות

רק מעט חרבות דומות מהתקופה הצלבנית תועדו בישראל. הנדירות הזאת היא בדיוק העניין: החרב הייתה חפץ אישי ויקר שבעליו לא זרק, ולכן אלה ששרדו הן בדרך כלל אלה שאבדו בתאונה, נפלו מהסיפון או אבדו במים בזמן קרב. הנוכחות הצלבנית בחוף הזה נמשכה כמאתיים שנה מ-1099, לפי הדיווח של "טיימס אוף ישראל", והותירה שרשרת של נמלים מבוצרים לאורך חופי הלבנט.

לנטוש אמרה שהממצא מוסיף למה שידוע על מעגנים לאורך החוף ועל חיי היומיום של הלוחמים שהשתמשו בהם. "היינו רוצים שהחרב תוצג במוזיאון הכט של אוניברסיטת חיפה, לצד כמה אחרות שנמצאו", אמרה. "היא יכולה להראות את החיים ואת הכלים של האבירים שהיו כאן".

מה עדיין לא ברור

בפרסום לא נמסר תאריך מדויק לגילוי מעבר לכך שהיה בשנה שעברה, ולא נמסר אם הצוללנים שקצין נתקל בהם זוהו או נחקרו. לא הוסבר גם איך הגיעה החרב לקרקעית: טביעת אונייה, קרב או משהו אחר, השאלה נשארה פתוחה. ומאחר שכה מעט מהברזל המקורי שרד, לא הוצעו יצרן, בית מלאכה או אזור ייצור באירופה.