מתי הכי כדאי לבוא לים המלח

מנובמבר עד מרץ המקסימום היומי הממוצע ליד האגם נע בין 20 ל-26.6 מעלות. זה הטווח שבו נחל ערוגות הוא טיול ולא עינוי, ולמצדה אפשר לעלות בשעה שהמבקר בוחר ולא בשעה שרשות הטבע והגנים קובעת. לכל אחד משבעת החודשים האחרים מוצמד כלל חום שמפרסמת הרשות, והכללים האלה הם המדריך הכתוב האמין ביותר לשאלה מתי נעים כאן.

לחורף יש מחיר אחד שכדאי לתכנן סביבו. עין גדי, קומראן ומצדה עובדות כולן לפי שעון חורף: סגירה ב-16:00 מראשון עד חמישי ובשבת, וב-15:00 בימי שישי ובערבי חג, לעומת 17:00 ו-16:00 בקיץ. הכניסה נסגרת שעה לפני הסגירה, ועד שעת הסגירה צריך לצאת. בפועל, יום חורף בים המלח הוא אתר אחד ועוד המים, ולא שני אתרים ועוד המים.

בתוך העונה, נובמבר ומרץ הם הבחירות הטובות. נובמבר נותן 26.6 מעלות ביום, 14 מ"מ גשם בכארבעה ימים ואף חג בכל החודש; מרץ מוסיף קצת חום, ובתמורה נותן אור יום ארוך יותר ואת תנאי ההליכה הטובים ביותר בשנה. אוקטובר הוא החלון השלישי, וצר יותר, כי השבוע הראשון שלו שייך בדרך כלל לסוכות, והמקסימום היומי הממוצע שלו, 31.9 מעלות, הוא אפריל בכיוון ההפוך. מה שמשותף למרץ, לאפריל ולנובמבר הוא שעדיין יכולים לרדת שיטפונות בנחלים, וזה הנושא של הפרק הבא, ולא סיכון תיאורטי כאן.

פסח וסוכות נמשכים שבוע כל אחד, וחול המועד שלהם הוא חופשת בית ספר וחופשה מרוכזת בהרבה מקומות עבודה ובמשרדי הממשלה. בים המלח התוצאה היא שכל גן לאומי לאורך כביש 90 מתמלא עד אפס מקום, והמלונות בעין בוקק נמכרים עד החדר האחרון. ב-2026 סוכות נמשך מערב 25 בספטמבר עד ערב 2 באוקטובר, ושמיני עצרת ושמחת תורה ממשיכים אותו עד ה-4 בחודש; ב-2027 פסח נמשך מערב 21 באפריל עד ערב ה-29 בחודש.

במצדה זה כואב הכי הרבה, כי רשות הטבע והגנים מוכרת כניסה לפי שעה ואומרת במפורש שהזמנה מראש מבטיחה כניסה בשעה המועדפת. מי שמגיע בבוקר של חול המועד בלי הזמנה לוקח את מה שנשאר, וכשהמשבצת מלאה, האישור הוא מה שמכניס את המבקר בשער. אותה רשות מפרסמת סגירה ב-13:00 בעין גדי ובקומראן בערבי חג, כך שהיום שלפני כניסת החג הוא חצי יום בכל מקום על החוף הזה.

יום כיפור הוא סיפור אחר לגמרי. ב-2026 הוא חל ב-20 וב-21 בספטמבר, והוא סוגר את המדינה: העסקים נסגרים בסביבות הצהריים בערב החג, הכבישים מתרוקנים מכל דבר חוץ מרכבי חירום, ושירותים שפועלים בדרך כלל בחגים, ביניהם שדות התעופה ומעברי הגבול, מושבתים לכ-28 עד 30 שעות. עין גדי וקומראן נסגרות ב-13:00 בערב החג, ומצדה ב-12:00. התאריכים הקטנים רק מזיזים קהל: חנוכה, 4 עד 12 בדצמבר ב-2026, ופורים, 22 ו-23 במרץ ב-2027, ממלאים את האתרים באמצע השבוע בלי לסגור כלום, ושנת הלימודים, שנגמרת ב-20 ביוני בבתי הספר העל-יסודיים וב-30 ביוני ביסודיים, היא מה שהופך את יולי ואוגוסט לעונה של תיירות פנימית, על גבי עונה קשה ממילא.

הנחלים שחותכים במורד אל ים המלח מנקזים אגן היקוות גדול, תלול וחשוף ברובו, שעולה לכיוון ירושלים וחברון. גשם שיורד שלושים או ארבעים קילומטר במעלה הזרם מייצר שיטפון בערוץ יבש תחת שמיים בהירים, ורשות הטבע והגנים מציגה את הסיכון בעמוד של מצדה במילים בוטות יותר מאלה שמשתמשים בהן רוב המפעילים: בחורף, באביב ובסתיו שיטפונות הם סכנה, יש לבדוק בשירות המטאורולוגי או במהדורות החדשות זמן קצר לפני היציאה, וכשנראה שעלול לרדת שיטפון אין ללכת בערוצי נחלים או לחצות אותם.

לסיבה שהאזהרה הזו מנוסחת כך יש תאריך. ב-26 באפריל 2018 נכנסה קבוצה ממכינה קדם-צבאית לערוץ נחל צפית ליד ים המלח, ועשרה בני נוער נהרגו בשיטפון שירד בו. בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע שהתעלמו מאזהרות מזג אוויר חוזרות, הרשיע את מנהל המכינה לשעבר ומחנך לשעבר בהריגה וגזר על שניהם שבע שנות מאסר. סוף אפריל הוא לא חודש שמישהו היה משייך לעונת השיטפונות, ובדיוק זו הנקודה.

השיטפונות פוגעים גם באתרים עצמם. בהודעה של רשות הטבע והגנים על עין גדי נכתב ששיטפונות חזקים במאי גרמו נזק משמעותי, שנחל דוד פתוח רק לאורך השביל הנגיש עד המפל הראשון, הליכה של כחמש דקות לכל כיוון, ושמעיין עין גדי ומערת הדודים נשארים סגורים עד להודעה חדשה. שום דבר מזה לא מדבר נגד ביקור בחורף. הוא מדבר בעד שיחת טלפון אחת: הרשות מבקשת מהמבקרים להתקשר למוקד המידע שלה, ‎*3639, כדי לברר את מצב המסלולים, ובכביש הזה השיחה הזו היא ההבדל בין טיול בקניון לבין שעתיים נסיעה אל שער סגור.

המשפט הכן על הקיץ כאן הוא שהחלק היבשתי של הטיול מפסיק לעבוד. המקסימום היומי הממוצע ליד האגם ביולי הוא 38.5 מעלות ובאוגוסט 38.0 מעלות, המינימום היומי הממוצע בשני החודשים הוא 29.4 מעלות, והגשם בשניהם מתעגל לאפס, באפס ימים. אין בוקר קריר שאפשר לצאת בו מוקדם, אין ערב שבו האבן משחררת את החום, ואין שינוי במזג האוויר שיבוא לשבור את זה. ב-17 ביולי 2019 נמדדו ליד סדום 49.9 מעלות.

מצדה מקודדת את הבעיה בשעות הפתיחה שלה, ושווה לקרוא את סולם השעות הזה לפני שמזמינים טיסה לקיץ. במזג אוויר חם רגיל העלייה האחרונה בשביל הנחש היא ב-10:00 והירידה האחרונה ב-11:00; כשחם מאוד הן זזות ל-08:00 ול-09:00; בחום קיצוני של קיץ העלייה האחרונה היא ב-07:00, שביל הרץ ומעלה אלעזר נסגרים לגמרי ב-07:00, ורק שביל הסוללה הרומית מצד ערד נשאר פתוח לעלייה עד 11:00. מסלול קיץ בונים אחורה מהשעות האלה: לעלות לפני הזריחה, לחזור עד אמצע הבוקר, לבלות את אמצע היום בפנים ולנצל את המים בשעות אחר הצהריים המאוחרות.

האביב מוסיף גרסה משלו לבעיה. השירות המטאורולוגי מגדיר יום שרב כיום שבו הטמפרטורה המקסימלית גבוהה בחמש מעלות או יותר מהממוצע הרב-שנתי ועוברת את 27 המעלות, עם לחות יחסית מתחת ל-20 אחוז בפנים הארץ, וקורא לו שרב כבד כשהחריגה עוברת עשר מעלות. על החוף הזה החשבון הזה יכול להפוך תחזית נעימה של אפריל לאחר צהריים של יולי בהתראה של יום.

בכל חודש, חלק מהאנשים בעין בוקק הם לא תיירים. הם באים לפוטוקלימותרפיה, בעיקר בגלל פסוריאזיס, והלוח שלהם הפוך מזה של כל השאר, כי מה שהם באו בשבילו הוא קרינה אולטרה סגולה ולא צל. עשרים וחמש שנות מדידה בים המלח, שפורסמו ב-2022, העמידו את קרינת UVB הטיפולית היומית על כ-5.5 עד 6 מנות אריתמה מינימליות בדצמבר ובינואר, לעומת 23.6 עד 24.6 ביוני וביולי. הפער הזה, פי ארבעה, הוא הסיבה שטיפול בחורף צריך יותר זמן בכל יום כדי להגיע לאותה מנה, והסיבה שסופרים טיפולים בשבועות: הפרוטוקולים שפורסמו מגיעים לשבועיים של חשיפה מדורגת, ונתוני היעלמות הנגעים מדווחים אחרי ארבעה שבועות.

אותו מחקר מעלה נקודה שנוגעת לכל מבקר, לא משנה למה בא. היחס בין אורכי הגל שגורמים לכוויות לבין אורכי הגל הטיפוליים מגיע לשיא באמצע היום בכל עונה, ולכן את החשיפה קובעים לשעות הבוקר המוקדמות או אחר הצהריים המאוחרות לאורך כל השנה. הגובה הנמוך מחליש את אורכי הגל הקצרים ביותר, אלה שצורבים יותר מכול, יותר משהוא מחליש את השאר, ובדיוק בגלל זה שעה של צהריים מרגישה כאן סלחנית יותר ממה שהיא באמת.