בת-שבע דגן

בת-שבע דגן נולדה ב-1925 בלודז'

היא נולדה ב-1925 בלודז׳ שבפולין בשם איזבלה רובינשטיין, לבעל בית מלאכה לאריגה ולתופרת. גדלה בבית ציוני מסורתי ולמדה בבית ספר פולני. עם פרוץ המלחמה עברה המשפחה לרדום, וב-1940 נכלאה בגטו העיר.

בגטו הצטרפה לשומר הצעיר המחתרתי והביאה את עיתון התנועה מגטו ורשה. באוגוסט 1942 נרצחו הוריה ואחותה הבכורה בטרבלינקה. היא ברחה לגרמניה, עבדה כעוזרת בית בזהות בדויה, נתפסה ובמאי 1943 נשלחה לאושוויץ.

לאחר מכן הוחזקה בראוונסבריק ובמלחוב ושרדה 2 צעדות מוות. הצבא הבריטי שחרר אותה ב-2 במאי 1945. היא הייתה היחידה מאחיה ששרדה את המלחמה.

היא עלתה לארץ בספטמבר 1945, התגוררה בחולון עם בעלה ונולדו להם 2 בנים. למדה בסמינר שיין, עבדה כגננת ובהמשך קיבלה תארים באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת קולומביה. לאחר מכן ניהלה את מדור גני הילדים בשירות הפסיכולוגי של עיריית תל אביב-יפו ופיתחה שיטות להוראת השואה לילדים.

היא הרצתה על השואה בארץ ובחו״ל, ומ-1991 פרסמה ספרים ושירים לילדים בנושא. היא נפטרה בבת ים ב-2024.