סעיף 36 לצו בדבר ההתגוננות האזרחית (יהודה והשומרון) (מס׳ 1699), התשע״ב–2012, עונשין.

(א)מי שעשה אחת מאלה:

(1)עבר על הוראה מהוראות צו זה או על הוראה שניתנה לפיו או התרשל במילוים;

(2)לבש מדים או ענד סימני היכר של הג״א בלי שהיה מוסמך לכך;

(3)הפריע ביודעין לראש הג״א, למפקד הג״א מחוזי או למי מטעמם במילוי תפקידו או בשימוש בסמכויות הנתונות להם לפי צו זה או מכוחו;

דינו – מאסר שלושה חדשים או קנס; ואם נעברה העבירה בשעת חירום, דינו – מאסר שנה אחת או קנס.

(ב)אדם אשר ללא היתר מאת ראש הג״א או ממי שהסמיכו לכך בכתב השתמש במילים ”התגוננות אזרחית“, ”הג״א“, ”פיקוד העורף“ או במילים אחרות, העשויות ליצור רושם של מתן חסות או אישור מטעם הג״א או פיקוד העורף לתיאור של חבר בני אדם, עסק, משלח יד, מוסד, שירות, מוצר או כיוצא באלה, בין בדרך של ציון שמם ובין בדרך אחרת, דינו – קנס.

(ג) (1)המפר הוראה שניתנה בידי חייל, שוטר, חבר הג״א בישראל או הממלא תפקיד בגוף הצלה לפי סעיפים 11 או 12, או המפריע לחייל, לשוטר, לחבר הג״א בישראל או לאדם אחר הממלא תפקיד על פי דין, תחיקת בטחון או חיקוק בישראל בשעת חירום, דינו – מאסר שלוש שנים; עשה כאמור בעת תמרוני הג״א או בעת תרגיל, כהגדרתו בסעיף 10(א), דינו – מאסר שנה;

(2)בעל עסק טעון רישוי לפי פרק ט׳1 לתקנון, שעשה כאמור בסעיף קטן (א), רואים אותו גם כמי שלא קיים תנאי מתנאי רישיון שניתן לפי הפרק האמור, ויחולו עליו הוראות סעיף 14 לחוק רישוי עסקים, התשכ״ח–1968, כפי תוקפו בהתאם לפרק האמור.

(ד)הורשע אדם בעבירה לפי סעיף זה והיא עבירה נמשכת, דינו, בנוסף לכל עונש לפי סעיפים קטנים (א) עד (ג), קנס נוסף או מאסר יומיים לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר ההרשעה או לאחר המצאת התראה בכתב ממי שראש הג״א הסמיכו לכך.

(ה)חבר בני אדם, שנאשם בעבירה לפי סעיף קטן (א), ייאשם בה גם כל אדם שהיה בשעת העבירה ראש החבר, מזכירו, נאמנו, מנהלו או מנהל עסקיו, אלא אם הוכיח, שהעבירה נעברה בלי ידיעתו או שנקט את כל האמצעים המתאימים למניעתה.

(ו)יצא בעל מפעל חייב בדין על עבירה לפי פסקה (א)(4) מחמת אי־מילוי חובה המוטלת עליו בדבר התקנת מקלט למפעל או החזקתו, רשאי בית המשפט, נוסף על כל עונש שהוא מוסמך להטילו, לצוות על סגירת המפעל או חלק ממנו עד התקנת המקלט או עד עשיית תיקונים ושינויים בו או לתקופה קצרה מזה.

(ז)העובר על הוראות סעיף 15(ב) לחוק הג״א, כפי תוקפו בהתאם לסעיף 32, דינו – מאסר שנה אחת או קנס; בית המשפט רשאי בנוסף לכל עונש שהוא מוסמך להטילו, ולאחר שנתן למחזיק במקלט הזדמנות להשמיע את טענותיו, לצוות על אלה, כולם או מקצתם:

(1)הפסקתו של כל שימוש במקלט הנוגד צו זה או הוראה לפיו;

(2)פינוי המקלט על ידי המחזיק;

(3)מסירת המקלט לידי מי שראה בית המשפט לנכון בנסיבות הענין כדי להבטיח את השימוש במקלט על פי צו זה והוראות לפיו.

(ח)היועץ המשפטי לממשלת ישראל או נציגו רשאי לתבוע, בהליכים אזרחיים בדבר הפסקת השימוש במקלט, פינויו ומסירתו, כל סעד שבית המשפט רשאי לתתו בהליכים לפי סעיף קטן (ז).

(ט)הוראות סעיף זה באות להוסיף על אחריותו הפלילית של אדם שעבר עבירה לפי כל דין, תחיקת בטחון או חיקוק בישראל, ולא לגרוע ממנה.