סעיף 14 לחוק רישוי עסקים, תשכ״ח–1968, עיסוק בלא רישיון או היתר או בניגוד לתנאיהם, אי־קיום תקנות או אי־קיום דרישה לתיקון ליקויים.

(א)העושה אחד מאלה, דינו – מאסר 18 חודשים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל״ז–1977 (בחוק זה – חוק העונשין), ואם הוא תאגיד, דינו – כפל הקנס האמור:

(1)עסק בעסק טעון רישוי בלא רישיון, היתר זמני או היתר מזורז, או בניגוד לתנאי הרישיון, ההיתר הזמני או ההיתר המזורז, בניגוד להוראות סעיף 4;

(2)לא קיים הוראות שנקבעו בתקנות לפי סעיפים 9 עד 11ב;

(3)לא קיים דרישה לתיקון ליקויים שנמסרה לו לפי סעיף 8ד.

(א1)מי שלא קיים תנאי כאמור בסעיף 2ז(א) או (ג), דינו – קנס כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, ואם הוא תאגיד, דינו – כפל הקנס האמור.

(א2)היתה העבירה עבירה נמשכת, שלגביה ניתנה התראה, רשאי בית המשפט להטיל קנס נוסף, בשיעור הקבוע בסעיף 61(ג) לחוק העונשין לכל יום שבו נמשכה העבירה; לעניין סעיף קטן זה, ”התראה“ – לרבות דרישה לתיקון ליקויים.

(ב)לענין סעיף זה אין נפקא מינה –

(1)אם האדם עסק בעצמו או על־ידי עובדו או מורשהו;

(2)אם עסק בעסק של עצמו או של אחר;

(3)אם היה אחראי לניהול עסקו של אחר, בין בשכר ובין ללא שכר, ולענין זה מי שניהל בפועל עסקו של אחר, רואים אותו כאחראי לניהול העסק כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר;

(4)אם היה העיסוק מוגבל מראש בזמן או חד־פעמי.

(ג)לא יאשם בעבירה לפי סעיף זה מי שעסק כשותף רדום או ללא נטילת חלק ברווחיו של העסק.

(ד)עבירה לפי סעיף זה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה.

(ה)על אף האמור בסעיף קטן (א)(2), השרים האמורים בסעיפים 9 עד 11ב, רשאים לקבוע בתקנות לפי אותם סעיפים, כי הפרת הוראה שנקבעה בהן לא תהווה עבירה או כי עונשו של מי שהפר הוראה הקבועה בהן יהיה מאסר עד שישה חודשים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין.