הנוסח המלא של הוראות התקנים (בדיקת מוצרי זהב), תשכ״ז–1966, ב-10 סעיפים.

בהוראות אלה –

”המכון“ – מכון התקנים הישראלי;

”התקן הרשמי“ – התקן הישראלי ת״י 299 – תמוז תשל״א (יולי 1971) – סימון מוצרי זהב, שהוכרז כתקן רשמי, או כל תקן ישראלי אחר שקבע תחתיו המכון ושהוכרז כתקן רשמי;

”עוסק“ – אדם שעסקו או חלק מעסקו לייצר מוצרי זהב או למכור מוצרי זהב;

שאר המונחים פירושם כמשמעותם בתקן הרשמי.

עוסק המחזיק במוצר זהב שמשקלו עולה על חצי גרם, ימסרנו למכון לשם בדיקת התאמתו לתקן הרשמי.

הבדיקה במכון תיעשה לפי השיטות שפורסמו בתקן הרשמי.

(א)מצא המכון, כי טוהר הזהב של מוצר־זהב שנבדק על ידיו מתאים לסימן הטוהר שהוטבע עליו או על לוחית־מתכת צמודה אליו, יטביע עליו סימן אימות מתאים מבין הסימנים שבתוספת, שנרשמו או שיירשמו כסימנים מאושרים על פי פקודת סימני המסחר, 1938.

(ב)היה מוצר זהב פטור, בהתאם להוראות התקן הרשמי, מסימון בסימן הטוהר, משום שמשקלו קטן מגרם אחד, יטביע עליו המכון סימן אימות מבין הסימנים האמורים בסעיף קטן (א), המתאים לטוהר הזהב שנקבע בבדיקה, ובלבד שלא יוטבע עליו סימן אימות אם משקלו אינו עולה על חצי גרם.

(א)המכון רשאי להטביע על מוצרי זהב שנבדקו על ידיו סימנים נוספים המציינים:

(1)את המקום בו נעשתה הבדיקה;

(2)את השנה בה נעשתה הבדיקה;

(3)את משקלו של מוצר־הזהב.

(ב)צורת הסימנים כאמור בסעיף קטן (א), תיקבע על ידי המכון.

על מוצר זהב שיובא ונבדק בהתאם להוראות אלה, יטביע המכון, נוסף על סימן האימות, גם את האות ”ח“.

מוצר־זהב שהוראות אלה חלות עליו, פטור מחובת הבדיקה לפיהן, אם הוטבע עליו לפני יום 12.2.1963 סימן זיהוי בהתאם להודעה על סחורות או חלקיהן שנקבעו להן סימני זיהוי (י״פ תשכ״ב, 1691).

תחילתן של הוראות אלה היא ביום י׳ בטבת תשכ״ז (23 בדצמבר 1966).

הוראות התקנים (בדיקת מוצרי זהב), תשכ״ג–1962 – בטלות מיום תחילתן של הוראות אלה.

להוראות אלה ייקרא ”הוראות התקנים (בדיקת מוצרי זהב), תשכ״ז–1966“.