סעיף 3 לתקנות הכניסה לישראל (אגרות בבית הדין לעררים), התשע״ד–2014, פטור מתשלומה של אגרה.

(א)עורר הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לכתב הערר, עם הבאתו לראשונה לבית דין, בקשה לפטור מתשלום אגרה בעד אותו ערר, בצירוף מסמכים ותצהיר לאימות העובדות שבבקשה.

(ב)בתצהיר כאמור בתקנת משנה (א), יכלול העורר פרטים אלה:

(1)פירוט רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש קרוביו, אם הוא סמוך על שולחנם;

(2)הכנסתו ומקורותיה בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה;

(3)מועד כניסתו לישראל וסוג האשרה שקיבל, אם קיבל, ומועד מתן האשרה;

(4)מקום מגוריו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה, והתשלום ששילם בעד שהייתו במגורים כאמור;

(5)שכר הטרחה ששילם, או שסיכם על תשלומו לבא כוחו בהליך זה.

(ג)בית הדין רשאי לדרוש מהעורר להמציא מסמכים נוספים לשם אימות טענותיו כאמור בתקנה זו.

(ד)הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית הדין שמתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות מתן פטור מאגרה, ואין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית הדין שההליך מגלה עילה – רשאי בית הדין לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה מטעמים שיירשמו.

(ה)לעניין תקנה זו, לא ייחשבו, כשלעצמן, הנסיבות המפורטות להלן כנסיבות חריגות המצדיקות פטור מאגרה:

(1)העובדה שאין למבקש קרובים בישראל;

(2)העובדה שאין בידי המבקש אשרה או רישיון המתירים לו לעבוד בישראל;

(3)החלטה קודמת של בית משפט לפטור את המבקש מתשלום אגרה.

(ו)ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כאמור בתקנת משנה (ד), תשמש הכרזה כמפורט להלן, אם ניתנה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה:

(1)הכרזה כי המבקש הוא חייב מוגבל באמצעים לפי סעיף 69ג לחוק ההוצאה לפועל, התשכ״ז–1967;

(2)הכרזה כי החייב הוא פושט רגל לפי סעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש״ם–1980.