סעיף 17 לחוק הבוררות המסחרית הבין־לאומית, התשפ״ד–2024, סמכות הרכב הבוררים להחליט בנושא סמכותו.

(א)הרכב הבוררים רשאי להחליט בעניין סמכותו לדון ולהכריע בסכסוך שהוסכם למוסרו לבוררות, לרבות בכל התנגדות לעניין עצם קיומו או תוקפו של הסכם הבוררות; לעניין זה, יראו תניית בוררות כהוראה נפרדת משאר הוראות החוזה, ואם קבע הרכב הבוררים כי החוזה בטל ומבוטל, לא יראו בשל כך בלבד את תניית הבוררות כחסרת תוקף.

(ב)צד המבקש לטעון כי להרכב הבוררים אין סמכות לדון ולהכריע בסכסוך בין הצדדים, יעלה טענה כאמור לא יאוחר ממועד הגשת כתב ההגנה בהליך הבוררות; לא יראו צד להליך בוררות כמנוע מלהעלות טענה כאמור רק בשל כך שמינה בורר או שהשתתף בהליך למינוי בורר.

(ג)צד המבקש לטעון כי הרכב הבוררים חרג מסמכותו, יעלה טענה כאמור בהזדמנות הראשונה שבה העניין שנטען שאין להרכב הבוררים סמכות לגביו, נדון בהליך הבוררות.

(ד)על אף האמור בסעיפים קטנים (ב) ו־(ג), הרכב הבוררים רשאי לאפשר לצד להעלות טענה לפי אותם סעיפים קטנים אף לאחר המועד האמור בהם, אם מצא כי העיכוב בהעלאת הטענה היה מוצדק.

(ה)הרכב הבוררים רשאי להחליט בטענה לפי סעיף קטן (ב) או (ג) כשאלה מקדמית או במסגרת פסק הבוררות לגופו של הסכסוך; דן הרכב הבוררים בטענה כאמור כשאלה מקדמית ודחה את הטענה, רשאי כל צד לבקש מבית המשפט, בתוך 30 ימים מיום קבלת הודעה על החלטה כאמור, להכריע בעניין; הוגשה לבית המשפט בקשה כאמור, רשאי הרכב הבוררים להמשיך בהליך הבוררות, ובכלל זה לתת פסק בוררות, גם אם הבקשה תלויה ועומדת.

(ו)לא ביקש צד מבית המשפט להכריע בעניין בתקופה כאמור בסעיף קטן (ה), יהיה אותו צד רשאי לטעון להיעדר סמכות הרכב הבוררים רק במסגרת בקשה לביטול פסק בוררות לפי סעיף 43, אם תוגש.

(ז)החלטת בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ה) ניתנת לערעור אם ניתנה לכך רשות מאת בית משפט שלערעור.