סעיף 6 לחוק יסודות התקציב, התשמ״ה–1985, הרשאה להתחייב והתחייבויות.

(א)הממשלה רשאית להתחייב בשנת כספים פלונית בגבולות הסכומים הנקובים כהרשאה להתחייב בתכניות שבחוק התקציב השנתי לאותה שנה.

(ב)על אף האמור בסעיף קטן (א), לגבי תכנית בתקציב רגיל בחוק תקציב שנתי שבה לא נקוב סכום הרשאה להתחייב, אך נקוב סכום הוצאה או סכום הוצאה מותנית בהכנסה, רשאית הממשלה להתחייב באותה שנת כספים בגבולות הסכומים הנקובים כאמור, ובלבד שקיום מלוא התחייבויות הממשלה בתכנית ייעשה עד תום שנת הכספים שלאחר אותה שנת כספים וייעשה במלואו מתוך הסכומים הנקובים כהוצאה או כהוצאה מותנית בהכנסה; קיימות לגבי התכנית התחייבויות שנעשו בשנים קודמות (להלן – התחייבויות העבר), אין להתחייב אלא בגבולות הסכומים הנקובים כהוצאה או כהוצאה מותנית בהכנסה שיוותרו לאחר מילוי התחייבויות העבר; בסעיפי תקציב בתקציב פיתוח ישמשו הסכומים הנקובים כאמור לקיום התחייבויות העבר בלבד, ואין להתחייב בהם באותה שנת כספים.

(ג)סעיף זה לא יחול על ערבות שניתנה לפי חוק ערבויות מטעם המדינה, התשי״ח–1958, או חוק הערבויות לסחר חוץ, התשי״ט–1959, ועל מילווה, הלוואה או פקדון שהמדינה התחייבה לגביהם על פי חוק מילווה, חוק איגרות מדינת ישראל, חוק עידוד החסכון, הנחות ממס הכנסה וערבות למילוות, התשט״ז–1956, או חוק נכסי המדינה, התשי״א–1951, ועל הסכם שכר שהמדינה התחייבה לגביו על פי חוק; שר האוצר רשאי, באישור הועדה, לפטור מהוראות סעיף זה התחייבויות מסויימות אחרות.