סעיף 3 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ״ה–1995, סמכות בית המשפט לעניני משפחה.

(א)עניני משפחה לפי חוק זה יידונו בבית המשפט לעניני משפחה.

(ב)בית המשפט לעניני משפחה יהא מוסמך לדון בתובענה לאכיפה של פסק חוץ בעניני משפחה או להכרה בו.

(ב1)על אף הוראות סעיף 25, בית המשפט לעניני משפחה יהא גם הוא מוסמך לדון בעניני משפחה של מי שנקבעה לגביו סמכות שיפוט ייחודית בסימנים 52 או 54 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922–1947, למעט עניני נישואין וגירושין.

(ג)כל ענין שלגביו נתונה לבית המשפט לעניני משפחה סמכות לפי חוק זה, גם אישור הסכם בקשר אליו במשמע, אף אם אינה תלויה ועומדת אותה שעה תובענה לגביו, ובית המשפט יהיה רשאי ליתן להסכם תוקף של פסק דין.

(ד)בענין מעניני המשפחה הנוגע לקטין, רשאי עובד סוציאלי שמונה לפי חוק, באמצעות או באישור היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, להגיש תובענה לפי חוק זה; וכן רשאי הקטין, בעצמו או על ידי ידיד קרוב, להגיש תובענה כאמור בכל ענין שבו עלולה זכותו להיפגע פגיעה של ממש; לענין סעיף זה,

”הגשת תובענה“ – לרבות הגשת בקשה במסגרת תובענה שהוגשה על ידי אחר ולרבות הופעה בבית המשפט;

”עובד סוציאלי שמונה לפי חוק“ – כל אחד מהחוקים המפורטים להלן, לפי העניין:

(1)חוק גיל הנישואין, התש״י–1950;

(2)חוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים), התשט״ו–1955;

(3)חוק שירותי הסעד, התשי״ח–1958;

(4)חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש״ך–1960;

(5)חוק ההגנה על חוסים, התשכ״ו–1966;

(6)חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית–התפתחותית), התשכ״ט–1969;

(7)חוק אימוץ ילדים, התשמ״א–1981;

(8)חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ״ו–1996.