סעיף 48 לחוק המים, תשי״ט–1959, רשות המים הארצית.

(א)תפקידיה של רשות המים הארצית הם: להקים את המפעל הארצי, לנהלו, לספק מים ממנו ולהחזיקו במצב תקין, לשפרו, להרחיבו ולעשות כל פעולה אחרת הדרושה להספקת מים ממנו.

(ב)רשות המים הארצית, בהוראת מנהל הרשות הממשלתית ובאישור מועצת הרשות הממשלתית –

(1)תשלם לבעל רישיון הפקה בעד המים שהופקו על ידו וסופקו לרשות המים הארצית בהתאם לתעריף ההפקה שנקבע לפי סעיף 112; ואולם אם בעל רישיון ההפקה הוא גם בעל רישיון הספקה תחייב אותו רשות המים הארצית בתשלום דמי מים כהגדרתם בסעיף 109 בשיעור ההפרש שבין תעריף ההפקה וההולכה של מים לתעריף ההספקה שלהם כאמור בסעיף 33א(ב) ותגבה ממנו את החיוב האמור, והכול בהתאם לכללים ולתעריפים שנקבעו בסעיפים 111 ו־112 ובאופן שקבעה;

(2)תנהל רישום של כמויות המים שהופקו בידי בעל רישיון הפקה או שסופקו בידי בעל רישיון הספקה כאמור בפסקה (1), לפי העניין;

(3)תדווח למנהל הרשות הממשלתית במועדים ובאופן שיקבע, על החיובים שחייבה ועל הסכומים שגבתה כאמור בפסקה (1), וכן על כמויות המים שהופקו ושסופקו כפי שנרשמו על ידה כאמור בפסקה (2).

(ג)פקודת המסים (גבייה), למעט סעיף 12 שבה, תחול על גבייה של כל התעריפים לפי חוק זה בידי רשות המים הארצית, מבעלי רישיונות הפקה או הספקה, בשינויים אלה:

(1)בסעיף 4, במקום פסקה (1) יקראו:

”(1)הוטל על אדם כחוק סכום כסף בקשר לאיזה מס שהוא ולא שילם אותו אדם את הסכום בתוך עשרים וחמישה ימים מיום שהומצאה לו דרישה, במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה, לשלם את הסכום שהוא חייב לפרעו ושלא פרעו, ייתן פקיד גבייה כתב הרשאה לגובה מסים ובו יצטווה לדרוש מאת החייב לשלם מיד את הסכום המגיע ממנו ולגבותו, אם לא ישלמנו, על ידי תפיסתם ומכירתם של נכסי המיטלטלין של החייב באופן המותנה להלן.“;

(2)בסעיף 5(1) ברישה, אחרי ”אחר הדרישה“ יקראו ”בתוך חמישה ימים“;

(3)בסעיף 7,

(א)בסעיף קטן (1), בסופו יקראו ”בסעיף קטן זה, ”נכס“ – למעט זכות לגביית תשלום בעד מים שסופקו למטרות המנויות בסעיף 6(1) או (4) לחוק המים, התשי״ט–1959, בידי בעל רישיון הפקה או הספקה כאמור בסעיף 48(ג) לחוק האמור.“;

(ב)אחרי פסקה (1) יקראו:

”(1א)ניתן צו עיקול, כאמור בסעיף קטן (1), ימציא פקיד הגבייה הודעה על כך לסרבן במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה; בהודעה יצוין, כי אם לא ישלם הסרבן את הסכום בתוך מועד שייקבע בהודעה, ניתן יהיה למכור את הנכסים.“.

(ד)על אף האמור בסעיף קטן (ג),

(1)הגיש אדם תובענה או הליך משפטי אחר לעניין החיוב שהוטל עליו לפי חוק זה, רשאי בית המשפט הדן בהליך להורות כי לא תומצא לאדם, לגבי הסכום השנוי במחלוקת, דרישה לפי סעיף 4 לפקודת המסים (גבייה) ולא יינקטו פעולות לפי הפקודה האמורה, כל עוד לא ניתן פסק דין סופי או החלטה סופית שאינה ניתנת לערעור בהליך האמור, ורשאי בית המשפט להתנות אי־נקיטת פעולות כאמור בהפקדת ערובה להבטחת התשלום לגבי הסכום האמור, להנחת דעתו של בית המשפט;

(2)לעניין גבייה מבעל רישיון הפקה או הספקה שהוא רשות מקומית מסוימת שאינה מפעילה את משק המים והביוב שלה באמצעות חברה כהגדרתה בחוק תאגידי מים וביוב, התשס״א–2001, יחולו הוראות אלה:

(א)רשות המים הארצית לא תחל להפעיל את סמכויותיה לפי פקודת המסים (גבייה), אלא לאחר שקיבלה אישור לכך מהחשב הכללי במשרד האוצר (בפסקה זו – החשב הכללי) וממנהל הרשות הממשלתית;

(ב)אישור החשב הכללי יינתן לאחר שבחן, בין השאר, את יכולת הרשות המקומית לעמוד בחובותיה לפי כל דין על אף הפעלת הסמכויות כאמור בפסקת משנה (א);

(ג)לא ניתן אישור החשב הכללי משום שסבר שהפעלת הסמכויות תפגע ביכולת הרשות המקומית לעמוד בחובותיה כאמור בפסקת משנה (ב), יורה מנהל הרשות הממשלתית לרשות המקומית על הפרדה מבנית בין הפעלת משק המים והביוב שלה ובין שאר פעילותה (בפסקת משנה זו – משק המים הנפרד), ועל האופן והמועדים שבהם עליה לעשות כן, ורשות המים הארצית תהיה רשאית להפעיל את סמכויותיה לפי פקודת המסים (גבייה) לעניין משק המים הנפרד; לא עמדה הרשות המקומית במועדים שנקבעו, תהיה רשות המים הארצית רשאית להפעיל את סמכויותיה כאמור כאילו ניתן אישור כאמור בפסקת משנה (א) לגבי אותה רשות מקומית.

(ה)מנהל הרשות הממשלתית רשאי להכריע בכל מחלוקת שתתעורר בין בעל רישיון ובין רשות המים הארצית בעניין תעריפים, אופן החיוב ומדידה לפי חוק זה, ויראו את הכרעתו, כלפי רשות המים הארצית, כהוראה לפי סעיף 48א.