סעיף 42 לחוק הנפט, תשי״ב–1952, דיני חכירה.

ואלה דיני החכירה לפי סעיף 40 או 41:

(1)בחכירת קרקע מנכסי המדינה ששימשה ערב החכירה למטרה מסויימת, או בחכירת כל זכות בקרקע כזאת, יהיו דמי החכירה בשיעור שייקבע לפי הכללים שבסעיף 12 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943; בכל חכירה אחרת יהיו דמי החכירה סמליים בלבד;

(2)חוזה החכירה יפרש את מטרת הנפט שלשמה ניתנה החכירה; השתמש בעל זכות הנפט במוחכר למטרה אחרת, בלא הסכמה בכתב מאת המנהל, יראו אותו כמפר תנאי זכות הנפט;

(3)החכירה ניתנת ללא קביעת תקופה או לתקופה שיקבע בעל זכות הנפט; ניתנה החכירה ללא קביעת תקופה, תפקע החכירה עם פקיעת זכות הנפט לגבי המוחכר; ניתנה החכירה לתקופה מסויימת, תפקע החכירה בתום אותה תקופה או עם פקיעת זכות הנפט לגבי המוחכר, הכל לפי המועד המוקדם יותר;

(4)חוזה החכירה לא יכיל שום תנאים מלבד התנאים המנויים בסעיף זה;

(5)ניתנה החכירה לבעל רשיון והוא קיבל מכוח רשיונו חזקה ובה הקרקע המוחכרת, יראו לענין סעיף זה את הרשיון ואת החזקה כזכות נפט אחת.